דחיית תביעת פיצויים לאחר תאונת דרכים בגין אי עריכת ניתוח לאחר המוות
| דרגו את המאמר |
|
תאונת דרכים או אירוע רפואי - המשפחה לא הסכימה לניתוח לאחר המוות
האם תאונת דרכים התרחשה לפני אירוע רפואי, או שמא האירוע הרפואי תקף את המנוח בעקבות התאונה? סוגיה זו עמדה במרכזה של תביעתם של בני משפחתו של המנוח כנגד חברת הביטוח של הרכב. התובעים טענו כי המנוח התנגש במעקה הבטיחות בכביש 6, וכתוצאה מכך לקה בהתקף לב ונפטר במקום. חברת הביטוח טענה כי השתלשלות העניינים הייתה הפוכה. לשיטתה, המנוח לקה באירוע רפואי לא ידוע במהלך הנהיגה, וכתוצאה מכך סטה רכבו והתנגש במעקה הבטיחות.
קראו עוד בתחום:
- נהג שיכור נהרג בתאונת דרכים - האם כיסוי ביטוחי?
- תאונת אופנוע או תאונת אופניים - תביעה נדחתה
- מחלוקת בנוגע לזהות הנהג - פיצויים לאחר תאונת דרכים
- פיצויים עבור טיפולים פסיכולוגים לבן זוג של נפגע תאונת דרכים
שני עדים הגיעו לפני בית המשפט על מנת להעניק עדותם לגבי נסיבות התאונה. העד הראשון נסע בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו של המנוח. לטענתו, הוא לא ראה את נסיבות הסטייה של רכבו של המנוח לנתיב הימני ולהתנגשות במעקה – אלא חזה בהתנגשות עצמה. לאחר מכן, העד טען כי הוא עצר את מכוניתו וניגש לעזור למנוח. ברגע זה הגיע שוטר למקום והעד עזב את הזירה.
העד השני נסע בכיוון נסיעתו של המנוח וטיפל באחרון מתוקף היותו חובש בעל ניסיון של עשרות שנים. העד טען אף הוא כי הוא לא ראה את התאונה אך כאשר הוא הגיע לטפל במנוח – סביר להניח שהאחרון כבר לא היה בין החיים.
המשפחה מסרבת לבצע ניתוח לאחר המוות
יצוין כי לא נערכה למנוח נתיחה שלאחר המוות. תאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הינה תאונה במהלכה נגרם לאדם נזק גוף בעקבות שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. למעשה, במקרה דנן היו קיימות כאמור שתי אפשרויות רלבנטיות אשר יכלו להסביר את נסיבות מותו של המנוח.
בית המשפט ציין כי העדים אשר סייעו למנוח טענו כי לא נראו על גופו חבלות חיצוניות ומכאן מסתברת המסקנה כי האחרון לא נהרג מחבלה פיסית בעקבות פגיעת המכונית. השאלה אשר נותרה לבירור היא האם המנוח לקה בהתקף לב בעקבות נסיעתו. בני המשפחה ניסו לטעון כי גם מכה קהה יכולה לגרום לקרעים בלב. עם זאת, המומחה מטעם בית המשפט, אשר בחן את האירוע, קבע כי אפשרות כזו תיתכן אך לא ניתן להוכיחה בהעדר ממצאי נתיחה שלאחר המוות.
הלכה פסוקה היא כי אירוע רפואי, אשר קורה לאדם תוך כדי נסיעה, אינו בהכרח אירוע שאירע "עקב השימוש ברכב המנועי". במקרים כגון דא, חובה על התובע (או התובעים במקרה שלפנינו) להוכיח את הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב המנועי לבין האירוע הרפואי. קשר סיבתי זה לא הוכח כנדרש.
המומחה הרפואי, אשר הינו מומחה למחלות לב, טען כי סביר להניח שהמנוח לא נפטר מאוטם שריר הלב וזאת משום שבמקרה זה היה עומד לרשותו זמן סביר לעצור את מכוניתו בצד הדרך ולא לסטות אל תוך מעקה הבטיחות. המומחה אמנם לא שלל אופציה זו, אך טען כאמור כי לא ניתן להוכיחה ללא ניתוח הגופה.
לסיכום, ייתכן ולו בני המשפחה היו מסכימים לניתוח לאחר המוות, ניתן היה להתחקות אחר סיבת פטירתו של המנוח במידה מספקת. עם זאת, היות והתובעים לא הסכימו לערוך את הבדיקה המדוברת, לא עלה בידם להניח את האצבע על הבעיה הרפואית אשר גרמה לתאונה או נגרמה בעקבותיה. במצב הדברים הנ"ל, בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות.
