האם 15% נכות נפשית יצדיקו פסיקת פיצויים לנפגע משני בתביעת תאונת דרכים?

דרגו את המאמר

דחיית תביעה לפיצוי בגין נזק נפשי לאם אשר בנה הפעוט נהרג בתאונת דרכים

ע"א 1479-05-11

קטין, יליד 2003, נפטר בתאונת דרכים. בעקבות האירוע, הוריו הגישו תביעת פיצויים כנגד חברת הביטוח "ביטוח ישיר". אימו של המנוח, אשר היה בן 3.5 במותו, טענה כי היא זכאית לפיצוי בגין הנזק הנפשי אשר נגרם לה כתוצאה מהאירוע. לדבריה, היא ישבה בביתה ואירחה אורחים כאשר לפתע שמעה צעקות מחוץ לבית. האם סיפרה כי היא יצאה והבחינה בבנה הפעוט כאשר הוא שוכב על הכביש ופציעתו אנושה. כעבור שלושה ימים הילד נפטר מפצעיו.

האם טענה כי לאחר התאונה חלה הרעה של ממש במצבה הנפשי. לטענתה, היא החלה לסבול מהפרעות שינה, הזיות ותופעות קשות נוספות. "ביטוח ישיר" התנגדה לפסיקת הפיצויים וזאת משום ש"האבל של התובעת היה טבעי והוא לא הגיע כדי נכות נפשית המזכה אותה בפיצוי". לטענת הנתבעת, "לא נגרמו לתובעת נזקים חומריים ומצבה לא הקים חובת פיצוי. תפקודה לא נפגע וסביר להניח שלא ייפגע גם בגין האירוע הטראגי".

      קראו עוד בתחום:

• מכת שמש ברכב חונה היא אינה תאונת דרכים

• מחלוקת בין נפגע לבין חברת ביטוח בנוגע להתרחשות תאונת דרכים ביפו

• שלילת פיצויים מנפגע תאונת דרכים אשר נפגע בתאונה לאחר שנמלט מניידת משטרה
• נכות נפשית לא חמורה של נפגע משני בתאונת דרכים - האם פיצויים?

לאור המחלוקת בין הצדדים, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו על מנת לעמוד על מצבה הנפשי של האם. המומחה בחן את האם וקבע כי האחרונה סובלת מנכות נפשית בשיעור של 15% לצמיתות. מבחינת דיני הנזיקין, נכות נפשית בשיעור של 15% הינה "הגבלה בינונית עד בולטת בכושר העבודה וההתאמה הסוציאלית". עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה והשית על האם הוצאות משפט בסך של 8,000 שקלים.

נפגע משני, מיהו?

בית המשפט הכיר אמנם בתובעת כ"נפגע משני" על פי הלכת אלסוחה. עם זאת, למרות שנפגע משני מסוג זה זכאי לקבל פיצויים, הרי שפיצויים אלה נפסקים רק בגין "נזקי נפשי מהותי". בית המשפט קבע כי לא די ב"תגובה נפשית שלילית אשר האם יכולה להגבר עליה בכוחות עצמיים". השופטת, עירית הוד, קבעה כי הנזק הנפשי אשר נגרם לאם לא היה מהותי וניכר כי היא הייתה מסוגלת להתגבר עליו בכוחותיה שלה.

בית המשפט הגיע למסקנה זו בשל העובדה שהאם חזרה לעבודתה לאחר שלושה חודשים, לאותו תפקיד ולמשרה באותו ההיקף. האם טענה כי היא חזרה לשגרה בשל המלצות בני משפחתה והשוטרים, ולא משום שהיא הייתה מסוגלת לעשות כן. השופטת לא קיבלה את שיטתה של האם וקבעה כי דין התביעה להידחות.

ערעור לבית המשפט המחוזי - נדחה

ההורים לא אמרו נואש והגישו ערעור על פסק הדין. עם זאת, גם השופט יצחק כהן, בבית המשפט המחוזי, מצא לנכון לדחות את הערעור. השופט כהן הדגיש בפסק דינו כי יש להגן על חברות הביטוח משתי סכנות עיקריות. סכנה "כלכלית" וסכנת "רמאים". בפסק הדין במחוזי הודגש כי הרחבת הפיצויים לנפגעים משניים במסגרת הלכת אלסוחה "עלולה" להביא לריבוי תביעות אשר תגרורנה עימן הכבדה כלכלית של ממש על חברות הביטוח.

השופט כהן ציין כי, לדידו, ייתכן ותובעים רבים יבקשו "לקפוץ על העגלה" ולתבוע פיצויים שאינם מגיעים להם מכוח הגמשת ההלכה בעניין זה. אי לכך, קבע השופט כהן, נפגע משני העותר לפסיקת פיצויים לטובתו צריך להוכיח כי הפגיעה הנפשית אשר נגרמה לו הייתה מעבר ל"צער אשר נגרם לאדם שאיבד את יקירו".

בית המשפט הגדיר את רמת הפגיעה הנפשית כ"פגיעה חמורה בגין האירוע הטראגי שאיננה טבעית. "15%, שיעור הנכות הנפשית שנקבע למערערת, היה שיעור גבולי אשר לא היה זה נכון לראותו מבחינת ראה וקדש", נכתב בפסק הדין.

"מעיון בפסיקה עלה כי נכות נפשית של בין 5% ל15% - הינה נכות נמוכה. מדובר בנכות אשר השפעתה על חיי היום יום, על כושר העבודה ועל אפשרויות התפקוד, אינה רבה במיוחד. אי לכך עסקינן אפוא בנכות שאינה עונה על הקריטריון הדורש פגיעה נפשית קשה וחמורה", סיכם השופט דבריו.