פגיעה במהלך התקנת נגרר - האם תאונת דרכים?

דרגו את המאמר

פגיעה במהלך ניסיון רתימת נגרר לטרקטורון – האם תאונת דרכים?

ת"א 175154-09

אדם ביקש לחבר עגלה נגררת לטרקטורון. הוא הניע את הטרקטורון, שילב אותו להילוך איחורי, ונסע עימו עד אשר הכלי היה קרוב ככל הניתן לעגלה הנגררת. לאחר מכן, ירד האדם מהטרקטורון וביקש להרכיב את כיפת העגלה הנגררת על התפוח בחלקו האחורי של כלי הרכב.

פעולה זו הייתה אמורה להימשך כ-2-3 שניות. לפתע, העגלה הנגררת נפלה על האדם, בעת ניסיון החיבור, וגרמה לנזקי גוף בכף רגלו. האם מדובר בתאונת דרכים? האם אדם זה זכאי לפיצויים מחברת הביטוח?

תאונת דרכים מוגדרת בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים באופן הבא – "מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, למטרות תחבורה, בין אם בנסיעת הרכב ובין אם בעמידתו". לגבי ה"שימוש ברכב מנועי", החוק קובע כי מדובר לא רק בנסיעה ברכב מנועי אלא גם בדחיפתו או גרירתו של הרכב.

חברת הביטוח, במקרה דנן, הסכימה כי גרירת רכב, גם אם הגרירה נעשתה באמצעות רכב וכללה "פעולות רתימה", הייתה "שימוש ברכב מנועי". המחלוקת הייתה נעוצה אפוא במועד תחילתו של ה"שימוש".

      קראו עוד בתחום זה:

• חלוקת פיצויים לאחר תאונת דרכים בין משאית ונגרר
• האם מעביד ישלם פיצויים בגין תאונת טרקטור של פועל תאילנדי ללא רישיון נהיגה?
• פגיעה מזרועות מרסס על טרקטור, האם תאונת דרכים?
• תביעה להכרה בהתהפכות רכב (טרקטור) כתאונת דרכים

הנפגע טען כי פעולת הרתימה החלה עם הרמת העגלה לכיוונו. לדבריו, המרחק הפיסי בין הכלים בשלב זה היה "אפסי" וסיום רתימת העגלה היה עניין של שניות ספורות בלבד. חברת הביטוח טענה כי הנפגע רק "התכוון" לרתום את העגלה אך טרם רתם אותה בפועל. בית המשפט בחן את טענות הצדדים לאור החוק והפסיקה וקבע כי הדין עם התובע.

אכן, כוונה גרידא איננה "שימוש ברכב מנועי". לדוגמא, אדם אשר נפל ביציאה מביתו, בדרך להיכנס מכוניתו, לא יוכר כנפגע תאונת דרכים. ההגדרה בחוק דורשת לא רק יסוד נפשי אלא גם יסוד פיסי. השאלה במקרה זה הייתה - מתי התחיל להתרחש היסוד הפיסי? האם בעת יצירת המגע הפיסי הדרוש לפעולת הרתימה? האם בעת ביצוע פעולות הכנה לרתימה? האם בזמן הרתימה בלבד?

"מדובר בתאונת דרכים"

הפסיקה העדכנית בנוגע ליסוד הפיסי בסוגיות כגון דא קובעת כי יש לצמצם למעשה את היקף המונח "שימוש ברכב מנועי". לדוגמא, הפסיקה ביטלה מקרים של שימושי לוואי והתייחסה רק לשימושים אשר נתפסו בעיניה כ"שימושים עיקריים". למשל, נהג אוטובוס אשר נפגע במהלך סקירה ביטחונית מקדימה לנסיעה לא הוכר כנפגע תאונת דרכים. כך גם דחה בית המשפט את ההכרה במותה של קטינה שנשכחה במכונית כמוות שהינו תוצאה של תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.

במקרה דנן, השופטת, יעל הניג, קבעה כי ניתן לראות מהפסיקה העדכנית שישנה "התכנסות אל המסה הגרעינית של חוק הפיצויים". לאמור, גם כאשר הרתימה הפיסית של העגלה הייתה כלולה בשימוש המוכר של גרירה, זיהוי תחילתה של פעולת הרתימה היה צריך להיות קשור ומהודק לשימוש הגרירה. דהיינו, לא היה הכרח להוכיח "מגע פיסי בין הפועל לבין הרכב, והיה די בזיהוי העיתוי והפעולה אשר גרמה לתאונה עם תכלית תחבורתית".

לאחר עמידה על הפסיקה הרלנבטית, השופטת קבעה כי התכלית התחבורתית אשר מיוחסת לגרירה של רכב הרחיבה בפועל את היקפו של ה"שימוש ברכב מנועי". אי לכך, החוק חל גם על מקרים בהם הפגיעה נגרמה על ידי נגרר, תוך כדי ניסיון גרירה, או כאשר מדובר בפעולות הכנה לקראת הגרירה.

לסיכום,

התובע הגיע עם הטרקטורון למרחק פיסי קטן ביותר מהעגלה (מרחק אשר היה דרוש לו על מנת להביא לחיבור הטרקטורון עם יצול העגלה). למעשה, רק שניות ספורות הפרידו בין תחילת הרתימה לבין השלמתה. השופטת קבעה כי הרמתה של העגלה לקראת החיבור לא הייתה רק פעולת הכנה לרתימה, אלא תחילת הרתימה עצמה לכל דבר ועניין. "היות והרתימה הינה חלק אינטגראלי הדרוש לשימוש המוכר של גרירה, מדובר בתאונת דרכים", קבעה השופטת בפסק דינה.