מכת שמש ברכב חונה היא אינה תאונת דרכים
| דרגו את המאמר |
|
מכת שמש ברכב חונה איננה תאונת דרכים
אדם הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח של מכוניתו וזאת בגין פציעתו בתאונת דרכים. היות ולא היה מדובר ב"תאונת דרכים קלאסית" (אלא כפי שיתואר להלן), בית המשפט נדרש לבחון האם ניתן להגיש את התביעה כפי שהוגשה – דהיינו, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכנגד חברת הביטוח.
קראו עוד בתחום:
- דחיית תביעה בגין תאונת דרכים בשל חשד כי מדובר בפציעה שמקורה בקטטה
- האם תאונה של עובד ברכב PAR CAR היא תאונת דרכים?
- חלוקת אחריות לפצות אישה שנפגעה בתאונת דרכים בעת שעמדה בשולי כביש
- תביעת פיצויים הוגשה על ידי משפחת שניאור חשין
- נפילה מרכב בזמן הוצאת קניות - האם תאונת דרכים?
התובע טען כי הוא נהג ברכבו הפרטי ובשלב מסוים הוא אינו זוכר את אשר אירע. ככל הנראה, התובע חש ברע והצליח לעצור את הרכב בצד הדרך. זמן קצר לאחר העצירה התובע איבד את הכרתו ואותר רק שלוש שעות לאחר מכן. לצערו של התובע, היה זה יום חם ביותר, בשיאו של חודש יוני. אי לכך, הישארותו ברכב גרמה לו להתייבשות, מכת חום קשה ביותר וחבלה בשיניו. השאלה המרכזית הייתה – בשלב ראשוני – האם מדובר בתאונת דרכים? דהיינו, האם חברת הביטוח של הרכב צריכה לפצות את התובע בגין נזקיו?
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר בסעיף 1 את המונח "תאונת דרכים". על פי החוק, תאונת דרכים הינה מאורע אשר במהלכו נגרם נזק גוף לאדם בגין שימוש ברכב מנועי לשם מטרות תחבורה. בעבר, לפני תיקון מס' 8 לחוק, סעיף 1 קבע כי שימוש ברכב מנועי לעניין חוק הפיצויים הינו שימוש ברכב, בין אם בנסיעתו ובין אם בעמידתו. במסגרת תיקון מס' 8, הושמט החלק האחרון של ההגדרה. המונח שימוש ברכב מנועי מוגדר אף הוא בחוק.
על פי החוק, שימוש ברכב מנועי הינו:
"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
בעקבות השילוב בין המילה "חנייה" בהגדרת "שימוש ברכב מנועי", ובין הורדת המילה "עמידתו" בסעיף 1 לחוק (במסגרת תיקון מס' 8), ניטשה בין המלומדים מחלוקת בנוגע לפגיעות שנוצרו בעת עצירה של הרכב או החנייתו. לדוגמא, המלומד יצחק אנגלרד, בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הוצאת יהלום, 2005), קבע כי "רכב אשר עוצר לזמן מה, מתוך כוונה להמשיך בנסיעה, מצוי בשימוש למטרת תחבורה".
מנגד, השופט אליעזר ריבלין, בספרו תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (גדין הוצאה לאור, 1999) כתב כי "כי כל חנייה במקום מותר (וזאת בניגוד לחזקה המרבה של חנייה במקום אסור) אינה עונה להגדרת שימוש ברכב".
ההלכה הפסוקה לא מצאה אף היא תשובה חד משמעית לשאלה זו. כיום, המגמה הכללית מתיישבת יותר עם גישתו של אנגלרד. דהיינו, ככל שהעצירה הינה קצרת מועד ומטרתה להמשיך בנסיעה, אזי לא התנתק הקשר הסיבתי בין הנהיגה לבין העצירה. עם זאת, כאשר מדובר בעצירה ממושכת, אין עסקינן בתאונת דרכים.
מכת החום לא נגרמה בשל השימוש ברכב המנועי
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי נראה שהתובע עצר על אם הדרך, ולא במקום מסודר כלשהו, ועצירתו הייתה למעשה לזמן קצר וכחלק אינטגראלי מנסיעתו. עם זאת, נקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים. בית המשפט קבע כי לא התקיים הקשר הסיבתי המשפטי בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין האירוע בו נפגע התובע. דהיינו, לא התקיים המונח "עקב" (מתוך "עקב שימוש ברכב מנועי"). המילה "עקב" הינה המילה אשר אמורה לקשר בין יסודות הרכב והשימוש בו, לבין התוצאה אשר גרמה לנזק.
בפסק הדין צוין כי התובע ניזוק כתוצאה מהחום הכבד אשר שרר במכונית. המומחה מטעם התובעים העיד כי ייתכן והטמפ' ברכב הגיעה לאחר חצי שעה לכ-25 עד 60 (!) מעלות צלזיוס.
"אף כי הפגיעה אירעה בעת שהתובע שהה ברכבו, הסיכון שגרם לה לא היה חלק ממתחם הסיכונים שהשימוש ברכב יצר", נכתב בפסק הדין, "לא היה מדובר בפגיעה כתוצאה מהפעלת הרכב, או מחלקיו, המצויה במתחם הסיכון התעבורתי הגלום ברכב". התובע במקרה דנן נפגע כתוצאה מגורם חיצוני ורכבו שימש רק זירה לאירוע ההתייבשות. השופט ציין כי למרות שמדובר במקרה בעל "נסיבות סוציאליות קשות",
אין מדובר בפגיעה השונה ממקרה בו אדם יושב ברכב חונה ולפתע שודד פותח את דלתו ומכה אותו נמרצות. נזקי הגוף של אדם זה אינן תאונת דרכים, וגם נזקי הגוף של התובע דנן.
