החלת כללי תום הלב בעת מינוי מומחה על ידי בית המשפט

דרגו את המאמר

בקשת פסילה של חוות דעת מקצועית בעקבות היכרות המומחה את הנתבע

בתי המשפט, נדרשים לרוב למנות עד מומחה ניטראלי, על מנת שיכריע בשאלות עובדתיות שונות. מומחה ניטראלי חייב להיות נטול פניות, והיכרות מוקדמת עם מי מהצדדים עלולה לפגום בכך. נוסף לכך, חוות הדעת צריכה להיות מנוסחת על פי כללים שנקבעו בפקודת הראיות. ישנו פורמט לפיו יש להגיש את חוות דעת, אותו ניסח שר המשפטים, ובו מופיעה אזהרה עצמית של המומחה, שנועדה להבטיח את המודעות של המומחה למסור מידע מקצועי ומהימן. בית משפט השלום בתל אביב, עסק במקרה בו הייתה חריגה מסוימת מפרוצדורה זו.

ועד בית בתל אביב הגיש תביעה לפיצויים, כנגד מי שמכר את הדירות בבניין וביצע את עבודות הבנייה במקום. נציגות הבית טענה כי התגלו ליקויים בעבודות החיפוי של מעטפת הבניין, ונוצר מצב בו אריחי החיפוי מתרסקים בשטחים ציבוריים, כאשר הם מסכנים את העוברים והשבים.

הנתבעים, מצדם, טענו כי מי שאמור לשאת באחריות, בנוסף אליהם, אלו גורמים נוספים שהשתתפו בחיפוי הבניין, ועל כן שלחו הודעות צד ג' לגורמים נוספים. עוד לפני קבלת הודעות צד ג', מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת התובעים והנתבעים. בין היתר, המומחה היה צריך לחלק את האחריות לנזקים, בין הנתבעים וצד ג'.

קשריו המוקדמים של המומחה עם אחד מהנתבעים היו ידועים לתובעים, אך למרות זאת, הם הסכימו למינוי בשל מקצועיותו הרבה. לאחר שצד ג' הצטרף להליך, וביום בו המומחה היה צריך להיחקר בבית המשפט, בא כוחו של צד ג' ביקש לפסול את המומחה. ראשית, לטענתו, חוות דעתו של המומחה לא נערכה לפי פקודת הראיות. שנית, המומחה ערך בעבר חוות דעת לבקשתה של אחת הנתבעות האחרות, ויש בכך סיכוי לפגיעה בניטראליות שלו.

בית המשפט לא פוסל את חוות הדעת - העדר חשש לעיוות דין

למרות הפגמים, בית המשפט החליט שלא להיעתר לבקשת הפסילה. לבית המשפט יש אפשרות לחרוג מסדרי הדין, אם הוא סבור שלא יגרם כתוצאה מכך עיוות דין. כבוד השופט פסק כי המומחה היה מודע לחובתו החוקית לספק חוות דעת ניטראלית ומקצועית, ואין משמעות לכך שחוות הדעת שנערכה, לא כללה את האזהרה העצמית.

נוסף לכך, בא כוחו של צד ג' מוחזק כמי שידע על מינויו של מומחה זה, עם קבלת הודעת צד ג'. לכן, אם הוא היה קורא את החומר כפי שהוא אמור לעשות עם קבלתו, הוא היה מגלה מיד על הפגמים. עצם העובדה שהוא המתין תקופה של אחד עשרה חודשים בטרם התנגד למינוי, ועוד ביום החקירה, מכשילה את טיעונו לגבי פסילת המומחה. אם לא די בכך, שישה חודשים לפני יום החקירה, בא כוחו של צד ג' הביע נכונות לחקור את העד המומחה. כלומר, לא רק שלא הייתה כאן הסכמה שבשתיקה לעדותו של העד המומחה, הייתה כאן אף הסכמה מפורשת.

הלכה ידועה היא, שהתנגדות לסדר דין מסוים יש להעלות בהזדמנות הראשונה. אם בעל דין משתהה, או מתנהג בצורה שמלמדת על הסכמה לשינוי זה, הוא אינו רשאי לחזור בו מהסכמתו לכאורה. הסיבה לכך הינה שלרוב, התנהגות מסוג זה נועדה להקשות על ניהול ויעילות ההליכים. מטרתם של מתדיינים שמעלים טענות דיוניות באיחור, הינה בדרך כלל עיכוב הליכים שלא בתום לב.

מדוע לא לפסוק הוצאות?

בית המשפט מציין ניתן היה לבטל את המינוי, ולהטיל הוצאות משמעותיות על מי שביקש את הביטול בנסיבות המצוינות בהחלטה. למרות זאת, בית המשפט החליט שלא לפעול כך אלא פשוט לא לבטל את המינוי. ההנמקה הייתה שהמומחה שמונה הינו איש המקצוע המתאים ביותר למתן חוות הדעת.

יושרו המקצועי ידוע בציבור הרחב, ולכן לא ניתן לטעון כי יש פגיעה משמעותית בניטראליות שלו, למרות הפגמים שהתגלו. נוסף לכך, חוות דעתו של המומחה כלל אינה מתייחסת ורלוונטית לקו ההגנה של צד ג'. על כן, השפעת עדותו של העד המומחה על צד ג' במקרה זה, הינה שולית. לסיכום, בית המשפט התבסס על שיקולים של שיהוי, מניעות, חוסר תום לב ומאזן הנוחות, כדי לדחות את הבקשה לביטול המינוי.