נזקי רכוש למכונית בעקבות נסיעה בכביש לא תקין - פיצויים מהמועצה

דרגו את המאמר

נזק לרכב בעקבות בור בכביש, פיצויים מהעירייה?

תא"מ 10713-04-10

אדם אשר נהג ברכבו בכביש גישה ליישוב בצפון הארץ נכנס לפתע לבור והדבר גרם לנזקים שונים למכונית. בעקבות כך, הוגשה על ידו תביעת נזקי רכוש כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב במועד התאונה. חברת הביטוח פיצתה את הנהג והגישה תביעת שיבוב כנגד המועצה האזורית אשר בתחומה אירע המקרה. התובעת טענה כי המועצה האזורית הפרה כלפי המבוטח את חובת הזהירות המוטלת עליה ולא דאגה לתחזוק והסרת מכשולים בדרכים שבשטחה.

      קראו עוד בתחום:

• פיצויים בעקבות נפילת עץ על מכונית בחניה בקניון "מול הים" באילת
• פיצויים בגין נזק שנגרם לרכב לאחר סגירת שער חשמלי במושב

המועצה האזורית הכחישה את חבותה. ראשית, המועצה הכחישה את נסיבות התאונה ואופן התרחשותה. כמו כן, המועצה טענה כי היא לא הייתה צריכה לשאת באחריות לאירוע משום שבמועד המדובר לא היה בור בשולי כביש הגישה. לטענתה, לכל היותר היה מדובר ב"מפלס קטן היורד לדרך עפר אשר איננו מקים חבות כלפיה". זאת ועוד, המועצה ביקשה לגלגל לפתחו של בעל הרכב את האחריות למקרה וטענה כלפיו כי נהג בפזיזות, ברשלנות ובקלות ראש. לטענתה, תקנה 33 לתקנות התעבורה קובעת כי במקום בו ישנו כביש, אין לנהוג בדרך אחרת.

המבוטח הגיש תצהיר בנוגע לאופן התרחשות התאונה. לדבריו, הוא נסע בכביש הגישה המוביל ליישוב שמשית והנזק נגרם לאחר שהרכב נתקל בבור שנפער בצד ימין של הכביש. לטענת המבוטח, עסקינן בבור אשר היה בשטח נתיב הנסיעה. המועצה האזורית הציגה חוות דעת של מהנדס תשתיות מטעמה.

בית המשפט - הבור סיכן את הרכבים

בית המשפט בחן את טענות הצדדים ואת הראיות אשר הוצגו בפניו במסגרת הדיון. בסופו של דבר, השופטת קבעה כי דין התביעה להתקבל, אך בניכוי אשם תורם מסוים. בשלב ראשון הודגש כי התאונה אירעה בשטח הנמצא באחריותה של המועצה האזורית, ועל כן האחרונה הייתה חייבת כלפי המבוטח בחובת הזהירות המושגית.

דהיינו, לא הייתה מחלוקת כי "האחריות לתחזוקתו ולתקינותו של הכביש המצוי תחת שיפוטה של מועצה אזורית נופלת על כתפיה כרשות מקומית". לאחר מכן, השופטת עיינה בתמונות ממקום האירוע וקבעה כי ניתן לראות בבירור בור בדרך עפר הגובלת בצידו של הכביש. בפסק הדין הודגש כי הבור לא היה בכביש עצמו אך לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה.

"מדובר בבור אשר היה לכל הדעות מפגע שסיכן את המשתמשים בכביש, וזאת למרות שהוא לא היה פעור בתוך הכביש עצמו", קבעה השופטת בפסק הדין, "זאת בשים לב לכך, שבמקטע הכביש שבו ארעה התאונה, נמצא הבור על גבול השוליים המסומנים בקו צהוב, ללא שנותר אספלט בצידי השוליים שנועד למנוע סיכון הנובע מסטייה סבירה ומינימאלית של רכב משטח הכביש".

השופטת מצאה חיזוק לקביעה זו בדבריו של המהנדס מטעם העירייה שהסכים כי יש "לתקן את ההפרש בין הכביש ובין דרך העפר שלצידו". במילים אחרות, נקבע כי הכביש המדובר לא היה "כביש תקין" וזאת משום שסטייה מינימאלית גרמה לסיכון לכלי הרכב (סיכון אשר התממש הלכה למעשה).

עם זאת, בית המשפט הטיל גם אשם תורם לפתחו של המבוטח. התאונה התרחשה באור יום ומדובר באזור אשר המבוטח נסע בו פעמים רבות. דהיינו, המבוטח הכיר את המקום והיה יכול לראות מבעוד מועד את הסכנה ש"ארבה לו" בצידי הכביש. השופטת לא שללה על הסף את הנחותיה של המועצה האזורית לפיהן המבוטח נסע במהירות ובחוסר תשומת לב לתנאי הדרך. אי לכך, רשלנותו התורמת של המבוטח לתאונה הועמדה על שיעור של 15%.