ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר פסלות רישיון לעניין פיצויים לאחר תאונת דרכים

דרגו את המאמר

האם ידיעה קונסטרוקטיבית בלבד על שלילית רישיון נהיגה מפקיעה את פוליסת הביטוח?

על פי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לא יינתנו פיצויים על תאונה בה היה מעורב נהג, אשר לא החזיק ברישיון נהיגה תקף בעת קרות התאונה. אולם, סעיף 67 לפקודת התעבורה קובע כי רק לאחר שנהג קיבל הודעה לגבי שלילת רישיונו, תהווה המשך נהיגתו עבירה פלילית. האם לצורך הפעלת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים יש צורך בידיעה ממשית, כפי שהיא נדרשת בסעיף 67 לפקודת התעבורה, או שמא ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית, ולשלול את הזכות לפיצויים מכיוון שהיה על הנהג לדעת שרישיונו נשלל?

בתאונת דרכים נהרגו הולכת רגל ונהג הרכב הפוגע. בעת התאונה היה רישיונו של הנהג הפוגע בפסילה, עקב עבירות תנועה שביצע. רישיונו של הנהג נפסל שלא בנוכחותו, מכיוון שהאחרון לא הופיע לדיון שהתנהל בעניינו בבית המשפט. גזר הדין נשלח לנהג בדואר רשום, פעמיים, אולם הלה לא הגיע לאסוף את ההודעה מן הדואר. כאשר הגיע לביתו של הנהג שוטר, על מנת למסור את גזר הדין אישית, התברר כי האחרון נהרג בתאונה יום קודם לכן.

אין להחמיר את דרישת הידיעה מעבר לרף שנקבע במשפט הפלילי

בהתבסס על פסיקות קודמות, בית המשפט דחה את רעיון ההסתפקות בידיעה קונסטרוקטיבית. הכלל לפיו פעל בית המשפט הוא כי כאשר מדובר בשלילת זכות קניינית, יש להוכיח מודעות בעת עשיית המעשה שתוצאותיו הן אובדן זכויות. מכיוון שהנהג הפוגע נהרג בתאונה אף הוא, לא ניתן להוכיח מודעות זו.

עוד הוסיף בית המשפט כי אין להבחין בין פסילה פלילית לפסילה אזרחית. היות ונקבע כי לצורך הרשעה בפלילים בעבירה של נהיגה ללא רישיון נדרשת ידיעה ממשית, אין להחמיר את דרישת הידיעה בעת הדיון בקיומו של כיסוי ביטוחי, ולהרחיבה עד כדי ידיעה קונסטרוקטיבית.

נפסק אפוא כי אין זה מספיק שסביר היה שהנהג ידע על עונש הפסילה, ומכל מקום אין אפשרות להוכיח מה הייתה רמת הידיעה של הנהג. עבירות התנועה אשר בגינן נפסל רישיונו של הנהג במקרה הזה לא חייבו פסילה באופן אוטומטי, וגם אם היו מחייבות זאת, לא ניתן לצפות מן הנהג שיגלה כישורים משפטיים ויסיק שבית המשפט הטיל עליו עונש של פסילת רישיון.
 

חוק הפיצויים: כוח הרתעה מול תכלית סוציאלית

לא אחת דובר בפסיקה על האיזון הראוי בין תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים לתכליתו ההרתעתית והעונשית. לטענת חברת הביטוח יש להתחשב בהיבט הציבורי של נהיגה בעת פסילה, המחייב שלילת הכיסוי הביטוחי במקרים בהם נפסל רישיון הנהיגה פסילה מהותית. כלומר להוציא מקרים בהם רישיון הנהיגה פקע עקב אי תשלום האגרה וחידושו בזמן, וזאת גם אם לא הוכחה ידיעה ממשית של הנהג אודות פסילת רישיונו.

דהיינו, אם ייפסק כי ידיעה קונסטרוקטיבית איננה מפקיעה את רישיון הנהיגה, הדבר עלול לעודד נהגים עבריינים לנהוג בזמן פסילה מבלי שיטרחו להתייצב לדיונים בעניינם או לברר את תוצאותיהם, ביודעם כי גם אם נפסל רישיונם בהעדרם, כל עוד לא הודע להם על כך מפורשות, הם ממשיכים ליהנות מכיסוי ביטוחי תקף לנהיגתם העבריינית.

יתרה מכך, גזר הדין בעניין הפסילה הומצא לנהג באמצעות דואר רשום לאותה כתובת בה בוצעה קודם לכן מסירה כדין של ההזמנה לדיון, אלא שהנהג הוא זה שבחר שלא לדרוש את דברי הדואר שנשלחו לו, ואין לעודד נהגים אחרים להתנהגות דומה. פרשנות המרחיבה את תחולת סעיף 7(3) כך שתכלול בחובה ידיעה קונסטרוקטיבית, עלולה לפגוע בקבוצה רחבה של נפגעי תאונות דרכים, ובכך תחתור תחת תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים.

נפסק כי לשם שמירה על אחידות בכל הנוגע לדרישת הידיעה בין חוק התעבורה ובין חוק הפיצויים, ולשם מילוי תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים, יש לקבל תביעה זו. נפסק כי פקיעת רישיון הנהיגה איננה שוללת במקרה זה את הזכות לפיצויים, ועל החברת הביטוח מוטל לפצות את יורשי ותלויי המנוחה.