הלכת השנים האבודות, מהי?
| דרגו את המאמר |
|
בית המשפט העליון נדרש לדון בשנת 2004 בתביעה אשר הוגשה על ידי הוריו של קטין בן 12, שנפל במתחם הרובע היהודי, ונפטר מפצעיו ביום למחרת. הורי הקטין, מיכאל אטינגר, טענו בבית המשפט כי יש לפצות אותם גם בעבור שכרו העתידי של מיכאל אשר אבד לנצח נצחים עם מותו.
פסק הדין שניתן בעניינו של מיכאל אטינגר, הידוע גם בכינויו "הלכת אטינגר" או "הלכת השנים האבודות", הפך לפסק דין תקדימי שעתיד היה לשנות את אופן חישוב הפיצויים במערכת המשפט הישראלית. פסיקות פיצויים בדיני הנזיקין בכלל, ובעניינם של קטינים בפרט, הפכו עורן והועמדו על סכומים גובהים עקב חישוב זה.
מהם השנים האבודות?
השנים האבודות הינן ראש נזק המהווה אומדנה לשכרו של המנוח לולא היה נפטר בטרם עת. במילים אחרות - אותן שנים בהן צפוי היה המנוח להשתכר מעמלו, אלמלא קוצר פתיל חייו. כל אימת שאין ראיות הסותרות את יכולתו הבריאותית של המנוח עובר לפטירתו, חוסה ההלכה על תקופת חייו החל מגיל 21 (בתום השירות הצבאי) ועד לגיל פרישה (67 לפי פסיקות של בית המשפט).
קראו עוד בתחום:
- חברת הביטוח תשלם פיצויים של עשרה מיליון שקלים בפעם אחת
- הלכת השנים האבודות - חישוב אובדן השתכרות לילד מוכשר מהרגיל
- פיצויים לאלמנה וילדיה בעקבות מות האב בתאונת דרכים
יש לציין כי תביעות של אדם אשר נפטר נכנסות לנעליו של עיזבונו, כאשר העיזבון מגיש עתירתו בשמו של המנוח לבית המשפט.
המהפך בפסיקה לאורך השנים
בתחילת שנות השמונים נדרש בית המשפט העליון לדון בסוגיה זו אשר הוגשה על ידי הוריה של ילדה בת 8 שמצאה מותה בתאונת דרכים מצערת. במקרה ההוא דחה בית המשפט את התביעה וקבע כי משמעותה הכלכלית אינה מעניינה של הרשות השופטת, אלא מדובר בסוגיה אשר בסמכותו של המחוקק.
עם זאת, התפיסה ש"זול יותר להרוג אדם מאשר לפצוע אותו", יצרה אי נוחות תמידי בבתי המשפט עת עלתה מדי פעם הסוגיה לפתחו של דיון משפטי. מצב זה נוצר בעיקר בתביעות שעסקו במנוח שלא הותיר תלויים מאחריו, אשר יכלו לתבוע את הסתמכותם על פרנסתו.
אי לכך, והיות ולמעלה מעשרים שנה לא חל כל שינוי מצידו של המחוקק בעניין, נכנס בית המשפט העליון לוואקום שנוצר וקבע את "הלכת אטינגר". פסיקתו של בית המשפט העליון בעניינו של מיכאל אטינגר, עמדה על העיקרון של חוק הניזיקין שהינו השבת המצב לקדמותו ככל שניתן.
תביעה זו הקפיצה את הסכום הנפסק בעבור תביעות נזיקין העוסקות בקטינים, וסכומים על סך מיליוני שקלים נקבעו ברוחה של ההלכה בבתי המשפט המחוזי והשלום. במרוצת השנים נקבעה הלכה נוספת אשר עסקה במותו של חגי פינץ (הלכת פינץ), אשר קיפח את חייו בטרם מלאו לו 18. בפסיקה זו נקבע גם אופן חישוב הפיצויים, תוך כדי ניכוי 70% מהשכר שנפסק עקב השימוש העתידי שהיה עושה המנוח בשכר העתידי.
קראו גם:
- פיצויים בעקבות נזק נפשי לקרוב של נפגע בתאונת דרכים
- יצא מרכב ונפל עקב שכרות, האם תאונת דרכים?
- רשלנות רפואית לאחר תאונת דרכים, את מי תובעים?
פעמים רבות נפסקו פיצויים בעבור מנוח בטרם הקים משפחה, על בסיס חישוב "משפחה רעיונית" בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בית המשפט העליון הביא לביטול הלכה זו שכן אין היא ניתנת לבדיקה במבחן המציאות.
האם גם על נפגעי תאונות דרכים?
נפגעי תאונות דרכים זכאים לפיצויים מחברת הביטוח בהתאם לחוק נפגעי תאונות דרכים, הידוע בקיצורו – הפלת"ד. על פי חוק זה, יכול ניזוק לתבוע פיצויים בגין נזקי גוף, בכפוף לחוק הפיצויים בלבד.
אי לכך, בבתי המשפט החלה לעלות השאלה – האם יש להכיל את "הלכת אטינגר" גם על נפגעי תאונות דרכים, שכן ההלכה הייתה טובה לפי פקודת הנזיקין. שאלה נוספת שנידונה בבתי המשפט הייתה - האם ניתן לפתוח תיק פיצויים ולהגיש תביעה מחודשת ברוח "הלכת השנים האבודות", גם בעבור ניזוקים שקיבלו סעדם בטרם נפסקה ההלכה.
בשנת 2000 נקבע בבית המשפט העליון כי הלכת השנים האבודות טובה גם לחוק הפיצויים, ועל כן חלה היא גם על נפגעי תאונות דרכים.
