השבת מס הכנסה שנוכה משכרו של עובד לאחר תאונת דרכים

דרגו את המאמר

האם חברת ביטוח תשיב מס הכנסה שנוכה ממשכורתו של עובד שנפגע בתאונת דרכים?

עובד נפגע בתאונת דרכים אשר הוכרה גם כתאונת עבודה. לאחר התאונה, נעדר הנפגע מעבודתו במשך 11 ימים. במהלך ימים אלו, שילמה המעסיקה את שכרו של העובד. אי לכך, פנתה המעסיקה לחברת הביטוח אשר אמורה לשלם את הפיצויים לעובד, ועתרה להשבת הכספים אשר שולמו על ידה לניזוק, כמיטבה לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), השתכ"ד-1964.

      קראו עוד בתחום:

• ניצול הכוח המכני של הרכב בתור תאונת דרכים, אימתי?
• הימצאות ליד הרכב בתור שימוש ברכב מנועי והגדרת תאונת דרכים
• תאונת דרכים ללא מגע עם הרכב הפוגע, האמנם?
• תאונת דרכים בדרך לביצוע פשע - האם פיצויים?

הסוגיה העיקרית אשר עמדה בין הצדדים נגעה לניכוי מס הכנסה מסכומי ההטבה. בית המשפט המחוזי קבע כי זכותו של המיטיב (המעביד) איננה זכות עצמאית כי אם זכות תחלוף. אי לכך, זכות זו כפופה לזכותו של הניזוק ולפיצוי אשר הוא היה עשוי לקבל במידה והוא היה תובע בעצמו את חברת הביטוח. דהיינו, יש להגביל את השיפוי של המעביד בהתאם להוראות סעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולנכות מתביעתו כמיטיה מס בשיעור של 25% מהסכום אשר ישולם בפועל (בדומה לתביעת הניזוק עצמו). בית המשפט המחוזי הוסיף כי היות ומדובר בבקשה הנוגעת למדיניות מיסים מושרשת, היה צריך להביא את עמדתה של רשות המיסים, והדבר לא נעשה במקרה הנדון.

המעביד מערער לעליון

המעביד לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור עליו לבית המשפט העליון. לטענתו, חוק הפיצויים קובע כי תנאי מוקדם להחלתו של סעיף 4(א)(2) הוא כי הפיצויים הינם פטורים ממס. לפיכך, אין תחולה לחוק זה היות ושכר עבודה חייב במס. זאת ועוד, המעביד טען כי סכומי הון בגין מוות או חבלה פטורים ממס לפי סעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה. במקרה דנן, טען המעסיק, לא מדובר בסכום הון. לשיטתו, התאונה לא גרמה לפגיעה בכושר השתכרותו של הניזוק אלא עסקינן בפיצוי במקום הכנסה.

בית המשפט דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי החוק להטבת נזקי גוף נועד לעודד מיטיבים להיטיב את נזקו של נפגע. בהתאם לכך, המיטיב הינו בעל זכות להיפרע את דמי המטיב מהמזיק (חברת הביטוח במקרה דנן). במקביל לכך, מופחת שיעור ההטבה מסכום הפיצויים אשר נפסק לטובת הניזוק. דהיינו, המזיק אינו משלם פיצויי כפול והניזוק אינו מקבל פיצוי ביתר.

זכותו של המיטיב להשבת הכספים הינה זכות בעלת אופי סוברוגטיבי. זכות זו מוגבלת לסכום שהמזיק היה חייב למוטב לפי כל דין (חוק הפיצויים במקרה דנן). המעביד טען כי יש לשים את ההבדל בין אובדן השתכרות לבין אובדן כושר השתכרות. לשיטתו, כאשר מדובר באובדן השתכרות הפיצוי אינו פטור ממס ועל כן אין לנכות מס הכנסה מהסכומים להם הוא זכאי כמיטיב.

בית המשפט לא קיבל טענה זו. לכאורה, נכתב בפסק הדין, ישנו שוני בין פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות לאובדן השתכרות. למעשה, כאשר מדובר בתביעת פיצויים מדובר אפוא בשני צידיו של מטבע השכר. ערכו של כושר ההשתכרות נקבע על פי זרם ההשתכרות והוא אינו ערך כלכלי בפני עצמו (אלא סך כל ההשתכרות העתידית הצפויה). אין מקום לייחס, מבחינת חובת ניכוי המס, להבחנה בין השניים. הוראות הנוהל של נציבות מס הכנסה מתייחסות לפיצויים באופן גורף, וללא הבחנה בין מרכיב הנזק המיוחד לבין הנזק הכללי.

לסיכום, נקבע כי בית המשפט אינו בוחן את הניכויים אשר מופיעים בתלוש המשכורת לפני התאונה, אלא הוא בוחן את ההכנסה אשר הייתה צפויה לנפגע אלמלא התאונה. מהכנסה זו יש לנכות את מס ההכנסה החל עליה, לפי טבלאות המס הנכונות ליום מתן פסק הדין.