הסעה בשכר או טרמפ - מחלוקת בין נתבעים במסגרת תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים

דרגו את המאמר

תביעת ביטוח וטענה כי מדובר היה בהסעה בשכר

תא (אשד') 1682-06

אישה נפגעה בתאונת דרכים בדרך מעבודתה לביתה. הנהג ברכב בו נסעה התובעת עסק בתקופה נשוא התובענה בשני עיסוקים – שירות הסעות עצמאי לעובדים במקום עבודתה של האישה, והתקנת שלטים בתור עובד שכיר. התאונה התרחשה כאשר האישה נסעה ביחד עם הנהג ברכב של חברת השלטים. חברת הביטוח של הרכב טענה כי היה מדובר ב"הסעה בשכר" ועל כן הנסיעה לא הייתה מבוטחת. אי לכך, טענה חברת הביטוח, לתובעת לא קמה הזכות להיפרע ממנה (אלא מקרנית או ישירות מהנהג).

      קראו עוד בתחום:

• תאונה עם אופנוע 1,000 סמ"ק של רוכב עם רישוין של עד 500 סמ"ק
• השפעתה של השתתפות עצמית בפוליסת ביטוח מול עיקרון ייחוד העילה
• בעל רכב נפגע בתאונת דרכים לאחר שנתן לאחר לנהוג ללא ביטוח - האם פיצויים
• תביעה נגד קרנית בגין תאונת אופנוע - מי רכב על הכלי?

למעשה, הצדדים במקרה דנן היו חלוקים בנוגע לשאלה האם התאונה התרחשה כאשר התובעת נסעה ברכב בעבור תמורה כספית, או שמא מדובר היה בנוסעת "טרמפיסטית" (אשר הצטרפה לנסיעה ללא כל תמורה). לא הייתה מחלוקת כי התובעת, אשר נפגעה בתאונה בחלקי גוף שונים, הייתה זכאית לפיצוי. השאלה הייתה מיהו הגוף האחראי על תשלום הפיצויים. יש לציין כי התובעת טענה כי הנסיעה הייתה "הסעה בשכר" והנהג טען כי עסקינן ב"טרמפ".

האם הסעה בשכר?

בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה בעניין מהות הנסיעה הוטל על חברת הביטוח של הרכב, אשר טענה כי מדובר ב"הסעה בשכר". לאחר דיון בטענות חברת הביטוח, נקבע כי החברה לא עמדה בנטל האמור. ראשית, הנהג הציג הסכם הסעות בינו לבין מקום עבודתה של התובעת. מהסכם זה עלה כי בימי שלישי (היום בו אירעה התאונה) לא היו הסעות ממקום העבודה. גם התובעת אישרה את הדברים בנוגע להעדר הסעה בימי שלישי.

זאת ועוד, התובעת העידה כי הנהג לא ביקש ממנה לשלם על הנסיעה, והיא – כמובן – לא שילמה עליה. חברת הביטוח לא הוכיחה כי הנהג קיבל תשלום בעבור הנסיעה במסגרת הסכם ההסעות. התובעת ניסתה לטעון בפני בית המשפט כי הנהג התקשר אליה לאחר התאונה וביקש ממנה להסתיר את העובדה כי הוא הסיע אותה ברכב המדובר. עם זאת, נוסעת אחרת, אשר הייתה מעורבת בתאונה, לא העידה כי נוצר איתה קשר כגון דא. 

לא זו אף זו, בית המשפט עמד על כך שהנהג פונה ממקום התאונה באמבולנס ועל כן לא היה כל מניע להסתיר את העובדה שהאירוע התרחש עם הרכב המדובר. בית המשפט הזכיר כי הוכחה של הסעה בשכר צריכה למלא שני תנאים מצטברים – ההסעה בוצעה במסגרת עסק של הסעות, והיא הייתה לשם מטרת רווח.

במקרה דנן, נקבע כי גם אם חברת הביטוח הייתה מוכיחה שההסעה בוצעה לשם רווח, לא הוכח כי החברה אשר הייתה בעלת הרכב ניהלה "עסק של הסעות". זאת ועוד, חברת הביטוח לא זימנה לעדות את מי ממנהלי החברה אשר הייתה בעלת הרכב בו נסעו התובעת, הנוסעת השנייה והנהג. לסיכום, נקבע כי לא הוכח שהתאונה התרחשה במסגרת נסיעה בשכר ועל כן החבות לפיצויים בגין האירוע הוטלה על חברת הביטוח.