דלתות אוטובוס נסגרו על הנוסע - האם יקבל פיצויים?
| דרגו את המאמר |
|
דלתות אוטובוס נסגרו על נוסע – האם תאונת דרכים?
אישה בת כ-70 טענה כי היא נפגעה בתאונת דרכים כאשר ביקשה להיכנס לאוטובוס ודלתותיו נסגרו עליה לפתע. לטענתה, מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. אגד וחברת הביטוח הכחישו את האירוע הנטען וטענו כי התובעת לא נפגעה כלל בהקשר כלשהו עם האוטובוס. אי לכך, לטענתן, לא קמה לתובעת עילה לתבוע אותן על פי חוק הפיצויים.
מרבית פסק הדין עסק אפוא בשאלת החבות. התובעת העידה בעצמה, וכן הביאה לעדות את בעלה, בתה ושכנתה אשר הייתה עדה לאירוע. מטעם הנתבעות העידו מנהל מדור חשמל ואלקטרוניקה אצל הנתבעת, ונהג האוטובוס.
קראו עוד בתחום:
- ילד מת ממכת חום לאחר שננעל באוטובוס - האם תאונת דרכים?
- נפילה במהלך נסיעה באוטובוס - האם מדובר בתאונת דרכים?
- פציעה תוך כדי העמסת תיק בתא מטען של אוטובוס - האם תאונת דרכים?
- נפילה בעת עמידה בתור לאוטובוס, האם תאונת דרכים?
לטענת התובעת, ביום התאונה היא סיימה את עבודתה בשעת צהריים, ופנתה לתחנת האוטובוס על מנת לנסוע לביתה. לדבריה, כאשר היא הגיע לתחנה היא פגשה בשכנתה (העדה מטעמה) והשתיים המתינו לאוטובוס. התובעת טענה כי כאשר היא הייתה על המדרגה הראשונה של האוטובוס, היא הרגישה לפתע את דלת הרכב נסגרת עליה.
"צעקתי על הנהג. שאלתי אותו למה הוא עושה זאת, ומדוע הוא ממהר", אמרה התובעת, "הייתי בסערת רגשות מהאירוע ובגלל זה לא לקחתי פרטים מהנהג. עם זאת, שמרתי את כרטיס הנסיעה בתיקי". דברים זהים לכך נאמרו על ידי התובעת לחוקר מטעם חברת הביטוח.
התובעת טענה כי היא הגיעה הביתה וסיפרה אודות האירוע לבעלה ולבתה. לטענתה, היא סברה כי הכאבים יחלפו במהרה אך לדאבונה הכאבים לא פסקו והיא נאלצה לפנות לרופאת משפחה אשר הפנתה אותה לבדיקת אולטרא סאונד. בבדיקה זו אבחנו הרופאים כי היא סובלת מקרע בכתף ימין.
הנתבעות טוענות - לא היו דברים מעולם
הנתבעות טענו כי יש לדחות את התביעה וזאת משום שלא הוכח דבר קיומה. ראשית, התובעת ניגשה לקבל טיפול רפואי רק חודשיים לאחר התאונה. כמו כן, התובעת נפגעה בתאונה אך לא ביקשה את פרטיו של הנהג. יתרה מכך, הנתבעות הוסיפו כי התובעת פגשה בנהג גם לאחר התאונה, ולמרות זאת לא ביקשה את פרטיו.
פנייתה של התובעת למשטרה נעשתה רק תשעה חודשים לאחר התאונה. הנתבעות טענו עוד כי נהג האוטובוס לא הצהיר שנפגעה אישה במהלך הנסיעה המדוברת, ואיש לא פנה אליו או הסב את תשומת ליבו לעניין זה. לטענת נהג האוטובוס, במידה והוא היה רואה כי מי מהנוסעים נפגע בנסיעה, הוא היה פועל כחוק ומעניק לנוסע טיפול רפואי.
פער הזמנים
כאמור, אחד הטיעונים המרכזיים אשר השמיעו הנתבעות היה כי פערי זמנים משמעותיים היו בין התאונה לבין קבלת הטיפול הרפואי והגשת התלונה במשטרה. בית המשפט קבע כי יש לקבל את גרסתה של התובעת לעניין זה. בפסק הדין נכתב כי גרסתה של התובעת הייתה אמינה ועקבית, והיא חזרה עליה בתצהירה, בחקירתה ובחקירתו של החוקר מטעם הנתבעות.
"עדות התובעת הייתה אמינה בעיני והסברה מתיישב עם ניסיון החיים המלמד שישנם מקרים בהם אדם נחבל חבלה קלה יחסית וסבור כי מדובר בחבלה של מה בכך וכי כאביו יחלפו כעבור זמן", כתב השופט בפסק הדין, "בחלוף הזמן, כשהכאבים אינם שוככים, הוא מבין שאין המדובר בחבלה של מה בכך אלא בפגיעה המחייבת התערבות מקצועית ופונה לקבל עזרה רפואית. נדמה כי לאור עדותה של התובעת, בה נתתי אמון, זו הייתה השתלשתלות העניינים".
