תאונת דרכים - דחיית תביעה בגין סתירות בעדות התובע
| דרגו את המאמר |
|
דחיית תביעה בגין תאונת דרכים בשל סתירות בעדות
פעמים רבות, נדרשים נפגעי תאונת דרכים להוכיח את אירוע התאונה על מנת לזכות בכספי הביטוח. יש לשים לב כי גרסאות אלו, המוצגות ראשית בפני חברת הביטוח, ולאחר מכן בפני בית המשפט, חייבות להיות תואמות ומדויקות. סתירות קטנות, אשר מצטרפות זו לזו, יכולות להביא לדחיית תביעה. דוגמא לכך ניתן לראות בתביעה אשר הוגשה על ידי אב ובנו, בגין תאונת דרכים.
חברת הביטוח טענה כי אין היא חייבת בתשלום פיצויים לתובע שכן האחרון לא נפגע בתאונת דרכים על פי משמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענתה, הפציעה המדוברת כלל לא ארעה באופן ובנסיבות אשר תוארו על ידי התובע בכתב התביעה.
קראו גם בתחום:
- עובד נפצע כאשר נתקל במיכלית חונה, האם תאונת דרכים?
- שינויי יעודו של מחפרון מהווה עילה לדחיית תביעה בגין תאונת דרכים
- פגיעה ביד דומיננטית - פיצויים עבור צורף לאחר תאונת אופנוע
- נפגעת תאונת דרכים איבדה עבודתה לאחר התאונה - פסיקת פיצויים
תביעה זו, לפיצויים בגין תאונת דרכים, הוגשה על ידי התובע שהינו קטין ואביו. התובעים טענו כי הקטין נפצע באצבע ביד שמאל בעת שנכנס לרכב, וזאת כאשר דלת המכונית נסגרת על ידו. למחרת התאונה, פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים כללית ושם אובחן כי הוא סובל משבר באצבע. השבר לא נחשב בגבס בשל מיקום הפציעה והתובע נאלץ להיות, לטענתו, במעקב רפואי במשך תקופה ארוכה.
האם מדובר בעדות יחידה של בעל דין?
למעשה, מטעם התובעים הוצגו בפני בית המשפט עדויותיהם של האב והבן בלבד. הרופא, אשר באמצעותו הוגשו מסמכים רפואיים, העיד כי הדברים אשר נכתבו על ידו נאמרו לו על ידי התובע. לפיכך, בית המשפט קבע כי אין בעדות זו כדי להוות עדות ישירה על נסיבות התאונה ממש. חברת הביטוח טענה כי העדויות מטעם האב והבן הינן כעדות יחידה של בעל דין.
טענה זו נשענה על הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. סעיף זה קובע כי עדות יחידה של בעל דין הינה עדות שלו או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו. בית המשפט קבע כי לא מדובר בעדות יחידה, אך השופטת ייחסה משקל רב לקשר המשפחתי בין התובעים ולהיות אחד מהם קטין התלוי באביו.
סתירות רבות בגרסת התובעים
חברת הביטוח הוסיפה וטענה כי נפלו סתירות רבות בין עדויותיהם של התובעים, הן בבית המשפט והן בתצהירים מטעמם. כמו כן, סתירות אלו נתגלו גם בהשוואת הגרסאות לתמליל שיחותיהם של התובעים עם חוקר מטעם הנתבעת. השופטים ציינו כי לא ניתן היה להסתמך על תמלילי השיחות שכן החוקר עצמו הודה שנאמרו דברים אשר לא נשמעו בקלטת.
עם זאת, בפסק הדין נכתב כי לא ניתן להתעלם מכך שנמצאו סתירות בין גרסאות התובע ואביו, ובכלל זה סתירות בין הגרסות שמסרו עדים אלה בשלבים שונים של הדיון. למשל, התובע ואביו טענו מצד אחד שדלת המכונית נטרקה מעצמה על ידו של הילד, ומצד שני נטען כי הדלת נסגרה על ידי הילד.
- רוכב אופנוע או הולך רגל - האם ניסיון לבצע הונאה כלפי קרנית?
- תאונת דרכים עם רכב חונה, מי ישלם פיצויים?
- פגיעה תוך כדי טיפול באופנוע שעשה רעש מוזר, האם תאונת דרכים?
הילד טען כי סגר את הדלת עם ידו הימנית. השופטים קבעו כי אין זה הגיוני שהילד יסגור את הדלת ביד ימין, כאשר ידו השמאלית קרובה יותר לדלת. בנוסף, התובע לא השכיל להציג תשובות מהימנות לגבי פציעות קודמות ביד מהן סבל בעבר. למעשה, התובע הודה בפציעות אלו רק כאשר אומת עם מסמכים מצד ב"כ ההגנה.
לכך יש להוסיף גם את התמיהה אשר עלתה מהמסמכים הרפואיים. באישור הרפואי בדבר פנייתו הראשונה של התובע לרופא (למחרת הפציעה), לא צויין כלל כי הפציעה ארעה בעת כניסה לרכב או באופן שקשור בדרך כלשהי לרכב. רק בביקור הבא, שבועיים לאחר מועד התאונה, מצאה טענה זו ביטוי לראשונה. הרופא העיד בבית המשפט כי כאשר נמסרת לו גירסה באשר לאופן הפציעה הוא מעלה אותה על הכתב. דבר זה התיישב גם עם העובדה שבתיעוד על הביקור השני הופיעה גירסה כזו.
