האם פגיעה במהלך נסיון למנוע גניבת רכב היא תאונת דרכים?
| דרגו את המאמר |
|
נפגע במהלך ניסיון למנוע גניבת רכב, האם תאונת דרכים?
ביום התאונה שהה התובע במשתלה לצורך מכירת שתילים, ולפתע הבחין באדם זר היושב ברכבו. התובע רץ אל הרכב ונאחז בו בניסיון למנוע את גניבתו, אך הרכב החל בנסיעה, תוך שהנהג מאיץ ונוסע בצורת זיגזגים.
קראו עוד בתחום:
לאחר שהרכב נסע כ-160 מטרים, נפל התובע ונפגע מגלגלי המכונית. בעקבות האירוע הגישו התובע ואשתו תביעה לתשלום פיצויים במסגרת החוק לנפגעי תאונת דרכים מקרנית.
בית המשפט המחוזי מכיר בתאונה
בית המשפט המחוזי קבע כי המאורע מקיים את ההגדרה של תאונת דרכים הקבועה בחוק הפיצויים ואינו בא בגדר החזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. השופטים קיבלו את עמדת התובע ואשתו כי המאורע אינו תוצאה של "מעשה שנעשה במתכוון".
בית המשפט ביסס את מסקנתו על העמדה שלפיה הכוונה הנדרשת לעניין זה היא כוונה "במובן הצר", ובשונה מהדין הפלילי, לא ניתן להניח כי אדם מתכוון לתוצאות הצפויות מהתנהגותו. השופטים כתבו בפסק הדין כי התובע היה תלוי על הרכב למשך שניות ספורות בלבד, ולא סביר שהכוונה הספיקה להתגבש אצל הגנב בזמן זה. בנוסף, הגנב מעולם לא נתפס וגרסתו אינה ידועה.
כמו כן, בית המשפט ציין כי מטרתו העיקרית של הגנב הייתה לגנוב את הרכב וכל האירועים האחרים היו טפלים למטרה עיקרית זו. לפיכך, הנזק "נגרם על ידי השפעתו של מעשה הגניבה על השימוש" ברכב המנועי.
בית המשפט העליון מקבל את הערעור ולא מכיר בתאונה
קרנית הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובו טענה כי התאונה נשוא התובענה הייתה "תאונה מכוונת". לטענתה, שגה בית משפט קמא בכך שהבחין בין "כוונה" לעניין סעיף 1 לחוק הפיצויים לבין כוונה כמשמעותה בדין הפלילי.
עורך הדין מטעם קרנית טען כי ניתן להניח ש"אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו" ואין דרישה כי תוכח "מזימה ישירה" המלווה ברצון שהתוצאה תתגשם. לפיכך, כוונת הגנב לגנוב את הרכב מגבשת כוונה לגרום נזק לרכושו של "אותו אדם". אי לכך, לטענתו, יש לראות את הנזק אשר נגרם לתובע כישירות ממעשה הגניבה.
בית המשפט העליון קבע כי הנזק אשר נגרם לתובע נבע ישירות מנסיעת הגנב במהירות ובזיגזג, תוך כוונה מפורשת לפגוע בו או ברכושו. השופטים ציינו כי המסקנה המתבקשת מהאירוע היא שהגנב ביקש להפיל את התובע מהרכב. כמו כן, רצונו זה של הגנב היה כרוך בקיומו של רצון לפגוע בו באופן שאינו ניתן להפרדה.
הנזק נגרם לתובע מנהיגה לצורך הימלטות תוך ניסיון פגיעה במתכוון
השופטים ציינו כי הרצון להפיל אדם התלוי מבחוץ על רכב נוסע שקול לרצון לפגוע באותו אדם. המניע הסופי שעמד מאחורי התנהגותו של הגנב היה אמנם הימלטות עם הרכב, אך בסופו של דבר רצה הגנב לפגוע בתובע, ולו כאמצעי לקידום ההימלטות.
במילים אחרות – הנזק אשר נגרם לתובע נבע מנהיגה פרועה לצורך הימלטות ולא כתוצאה משימוש לצרכי תחבורה ברכב. אי לכך, בית המשפט העליון הפך את החלטת הערכאה המחוזית וקבע כי דין הערעור להתקבל.
