בקשה למינוי מומחה רפואי בתחומים ספציפיים בתביעה בגין תאונת דרכים
| דרגו את המאמר |
|
בקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לאחר תאונת דרכים
רעא 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
אישה נפגעה בתאונת דרכים ובעקבות כך הוגשה תביעה כנגד חברת ביטוח. לכתב התביעה צורפו ארבע חוות דעת רפואיות מטעם התובעת - פסיכיאטר, נוירולוג, ריאומטולוג ואורטופד. חרף כך, בית המשפט המחוזי מינה מומחה מטעמו רק בתחום הנוירולוגי (וביקש ממנו לחוות דעתו באשר לצורך במינוי מומחה מתחום האורטופדיה). כמו כן, בית המשפט קבע כי התובעת תישא בשכר טרחתו של המומחה.
התובעת לא השלימה עם החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, והגישה בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה. אי לכך, האחרונה פנתה לבית המשפט העליון והגישה בקשה למינוי מומחים רפואיים בשאר התחומים.
קראו עוד בתחום:
- תוחלת חיים וקביעתה במסגרת תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים
- תאונת דרכים במהלך נסיעת מבחן כאשר הרכב היה מבוטח לפי שם
- חברת ביטוח מתנגדת למינוי מומחה רפואי מכוח הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים
- פיצוי לנפגע משני בתאונת דרכים - תביעת אם אשר ראתה את מות בנה מול עיניה
בבקשה בבית המשפט העליון נטען כי היות והתובעת צירפה לכתב התביעה חווות דעת רפואיות מקצועיות אשר העידו גם על נזקים שנגרמו לה בתחומים שונים, היה על בית המשפט המחוזי למנות מומחים מטעמו לבחינת טענות אלה. התובעת טענה כי בית משפט קמא שגה כאשר האציל לידיו של המומחה בתחום הנוירולוגיה את הסמכות להחליט בדבר מינוי המומחים האחרים. כמו כן, התובעת השיגה גם על ההחלטה לחייבה בשכר טרחתו של המומחה.
חברת הביטוח טענה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וזאת מחמת מספר טעמים. ראשית, נטען כי ערכאת ערעור, על פי רוב, אינה נוטה לשנות החלטות שניתנו בערכאה הדיונית, וזאת כל אימת שלא מדובר בשאלה משפטית עקרונית. כמו כן, חברת הביטוח טענה כי התובעת תוכל, במידה ותהיה מעוניינת בכך, לחזור ולבקש מינוי מומחים נוספים גם לאחר קבלת חוות הדעת של הנוירולוג. באשר לשכר הטרחה, חברת הביטוח טענה כי היות וטענותיה של התובעת היו "גבוליות", הרי שבית המשפט המחוזי צדק כאשר חייב אותה בשכר טרחת המומחה.
בית המשפט העליון: "למנות מומחה רפואי מיותר עדיף מלא למנות בכלל"
בית המשפט העליון קבע כי דין הבקשה להתקבל. השופט, צבי זילברטל, כתב בפסק הדין כי בית המשפט המחוזי סטה בהחלטתו מהוראות החוק וההלכה הפסוקה. נקבע כי כאשר ערכאה שיפוטית קובעת כי אין למנות מומחה רפואי בתחום מסוים, שומה עליה לבחון את החלטה ב"זכוכית מגדלת" וב"קפדנות יתרה". השופט זילברטל ציין כי אמנם ישנו מקום לבחון קבלת פסק דין סופי ולהגיש עליו ערעור כמכלול, אך במקרה דנן היה ברור כי לא היה זה נכון להמתין עד לפסק הדין הסופי עם מינוי המומחים.
השופט הוסיף כי במקרים בהם מדובר בתביעות נזיקיות אשר עניינן ברפואה, ברור כי התובע יכול להוכיח את טענותיו אך ורק באמצעות מומחים רפואיים. אי לכך, נקבע כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר נעל את הדלת הנ"ל בפני התובעת ומנע ממנה למעשה להוכיח את טענותיה בדבר הנזקים שנגרמו לה בתחומים השונים.
"בית המשפט המחוזי, בדחותו את בקשת התובעת למינוי המומחים, דחה באופן מסוים את התביעה", נכתב בפסק הדין. נקבע עוד כי בית משפט הבוחן בקשה למינוי מומחה רפואי חייב לנקוט, בטרם דחיית הבקשה, במשנה זהירות. יתרה מכך, השופט זילברטל הדגיש כי גם במקרים בהם בית המשפט סבור כי ישנו ספק באשר לנכות הנפגע, עדיף למנות מומחה רפואי מאשר לא למנותו כלל. לא זו אף זו, לשיטתו עדיף בדרך כלל למנות מומחה רפואי גם כאשר המינוי יתברר כמיותר בדיעבד.
בית המשפט הוסיף כי האצלת סמכות בדבר המינוי של מומחים נוספים, למומחה שמונה מטעם בית המשפט, מתאימה למקרים בהם התובע לא הוכיח ולו ראשית ראיה לטענותיו. עם זאת, במקרה זה, התובעת צירפה לכתב התביעה חווות דעת מקצועיות בתחומים הרלבנטיים, ועל כן היא עמדה בנטל ראשית הראיה.
"בשל חשש מפני עוול אשר עלול להיגרם לתובעת, בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי לפי בקשתה, די בראשית ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסוים כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי באותו תחום", נכתב בפסק הדין, "דהיינו, אין צורך בראיה בדבר קיומה של נכות, כפי שסבר בית-המשפט המחוזי. אלא די בראשית ראיה".
