ביטול פסילה ומשמעותה מבחינת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים
| דרגו את המאמר |
|
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד) קובע כי כל אדם זכאי לפיצויים בגין מעורבותו בתאונת דרכים. זכות זו איננה קשורה לשאלת האשם בתאונה והיא מנת חלקו של כל נפגע. עם זאת, ישנם מקרים בהם החוק לא יחול על פגיעתו של פלוני. למשל, כאשר האחרון נוהג ברכב בזמן פסילה. ההיגיון מאחורי הוראת חוק זו הינו ברור. אדם שנפסל מלנהוג איננו "נהג סביר" אשר יכול ליהנות מכיסוי ביטוחי למעשיו. דהיינו, מקום בו המדינה החליטה לפסול את רישיון הנהיגה של פלוני, סביר להניח שהוחלט על הסנקציה הנ"ל מחמת ביצוע עבירות תנועה מסוכנות.
בית המשפט העליון עסק לא אחת בסוגיית שלילת פיצויים לפי חוק הפלת"ד מחמת נהיגה ללא רישיון תקף. כיצד אפוא ניתן לבחון את הסוגיה כאשר הרישיון נפסל, נגרמה תאונת דרכים, ולאחר מכן הפסילה בוטלה בדיעבד.
תלוי בסיבת ביטול הפסילה
ברע"א 3339/00, בית המשפט העליון דן במקרה מיוחד בו אדם נפגע בתאונת דרכים בעת שהוא היה תחת פסילה. עם זאת, הפסילה בוטלה לימים וכך גם ההרשעה. עילת ביטול הפסילה וההרשעה הייתה כי הנהג הועמד לדין פעמיים בגין אותה עבירה. למעשה, נקבע כי הוא עמד בפני "סיכון כפול".
קראו עוד בתחום:
- שלילת תגמולי ביטוח בגין ניסיון לרמות את חברת הביטוח
- שלילת פיצויים מנפגע תאונת דרכים אשר נפגע בתאונה לאחר שנמלט מניידת משטרה
- שלילת כספי ביטוח בגין תאונה לאחר נהיגה בעייפות, בשכרות ובסערת רגשות
במסגרת פסק הדין הנ"ל, בית המשפט העליון עסק בהשפעת ביטול הפסילה על נפקותו ותוקפו של רישיון הנהיגה במועד תאונת הדרכים. זאת על בסיס טענה כי הנהג שנפגע זכאי לפיצויים מכוח חוק הפלת"ד. בסופו של היום, נקבע כי ביטול הפסילה חל באופן רטרוספקטיבי. על כן, התובע היה זכאי לפיצויים מכוח החוק. דהיינו, נקבע כי נהיגתו במועד התאונה לא הייתה מנוגדת לחוק ועל כן הוא היה זכאי לפיצויים.
בית המשפט העליון הדגיש כי במקרים כגון דא, התוצאות מהבטלות קשורות באופן ייחודי ובלתי רגיל לנסיבות המקרה. היות ופסק הדין שהורה על הפסילה ניתן בהעדר סמכות, בגין "סיכון כפול", היה מקום לבטלו מעיקרו. כתולדה מכך, נקבע כי הפסילה אף היא בטלה מעיקרה. הודגש כי בטלות הפסלות הייתה תלויה באופן ישיר בפגם אשר הביא לקבלת ההחלטה כאמור. בית המשפט העליון ציין כי במקרים כגון דא, פגמים שונים מולידים תוצאות שונות.
יש גם מקרים הפוכים
נקבע כי בטלותו של פסק הדין המורה על הפסילה הינה פונקציה של מהות הפגם שהביא לביטול. בית המשפט העליון הדגיש כי אם הייתה נקבעת הלכה קטגורית לפיה בכל מקרה של ביטול פסילה תקום זכאות לפיצויים לפי חוק הפלת"ד, הדבר עלול להוביל לפגיעה בעקרונות הצדק.
אי לכך, נקבע כי סיטואציות כגון דא תיבחנה בהתאם לנסיבות המקרה הרלבנטי העומד על הפרק ואין לקבוע אחידות ונוקשות באשר לכללי הבטלות. למשל, קיימת זכאות לפיצויים כאשר הבטלות הייתה תוצאה של חוסר סמכות, טעות, או פסק דין שבוטל בערעור. יתרה מכך, הודגש כי ייתכן בהחלט כי פגם מסוים יביא לתוצאות שונות אצל תובעים אחרים.
לדוגמא, בית המשפט העליון נדרש לסוגייה פעם נוספת גם ברע"א 4288/04. בפסק דין זה, בית המשפט העליון קבע כי אין להחיל את ביטול הפסילה באופן רטרוספקטיבי. במקרה הנ"ל, הפסילה בוטלה לא משום שהיא הוטלה על הנהג בחוסר סמכות, ואף לא מחמת טעות מהותית או דיונית. הסיבה לכך הייתה בעקבות "פניה לרחמי בית המשפט ומתוך שיקולים אשר היו חיצוניים לעובדות". לאמור, בית המשפט ביטל את הפסילה לא בשל שיקולים משפטיים אלא מחמת שיקולים של מעין "לפנים משורת הדין". אי לכך, נקבע כי התובע במקרה זה נהג בזמן פסילה, ללא הצדקה, ועל כן זכותו לפיצויים נשמטה.
