אחריות חברת שמירה לאחר פריצה

דרגו את המאמר

אחריות חברת שמירה בגין גניבה במפעל עליו שמרה

האם חברת שמירה אחראית כלפי חברת הביטוח ו\או המפעל בנזקי רכוש שנגרמו למפעל לאחר גניבה? האם אי ביצוע עבודתה ביעילות הנדרשת והמצופה ממנה עולה כדי חבות בנזיקין? סוגיה זו הונחה לאחרונה לפתחו של בית המשפט.

התובעת, חברה לביטוח, ביטחה במועדים הרלוונטיים מפעל של חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי מתכת. הביטוח הורכב מפוליסה לעסק מסחרי אשר כללה גם ביטוח נזקי גניבה. כי בליל שבת במאי 2005 ארעה פריצה בחצר המפעל ובמהלכה נגנבו גלילי פלדה וצינורות. בעקבות האירועים הללו שילמה חברת הביטוח למפעל סכום של 347,383 שקלים. כמו כן, חברת הביטוח נשאה בשכר טרחתם של השמאים והבדיקות שנערכו לצורך אומדן שווי הגניבה.

      קראו עוד בתחום:

• תקיפה של כלב שמירה, האם פיצויים?
• גניבת רכב ממוסך - תשלום פיצויים
• תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 306,852 ₪, בגין נזקי פריצה

לאחר התשלום, הגישה חברת הביטוח תביעה לשיבוב כספים אלו מחברת השמירה שהייתה אמונה על שמירת המפעל 24 שעות ביממה. יש לציין כי חברת השמירה התחייבה כלפי המפעל, במסגרת הסכם שמירה, להתקין גלאי קרן שמטרתו התראה בעת פתיחת השער הדרומי של המפעל. עם זאת, במועד הגניבה, הגלאי לא היה מחובר למוקד ולא התריע על החדירה למפעל. כאן נציין כי גלאי זה הותקן במפעל בשנת 1979 וכחלק מהסכם למתן שירותי שמירה בין חברת השמירה למפעל.

האם חברת השמירה הינה שומר שכר?

חברת הביטוח טענה כי אחריותה של חברת השמירה הייתה אחריות שומר שכר, כמשמעותה בחוק השומרים. בנסיבות העניין, הגניבה התרחשה לדבריה עקב התרשלות חברה השמירה ו\או עקב הפרת הסכם השמירה.

התובעת הוסיפה כי אי חיבור הגלאי מהווה אף הוא רשלנות של חברת השמירה וחיבורו יכול היה למנוע את הגניבה. במהלך הדיונים בבית המשפט ניסתה חברת השמירה לגלגל את האחריות לאי הפעלת הגלאי לפתחה של הנהלת המפעל. עם זאת, ממכלול הראיות שהוצגו בבית המשפט ניתן היה לקבוע כי חברת השמירה לא עשתה די בכדי להביא לידיעתם של מנהלי המפעל כי הגלאי איננו עובד.

סעיף 1 לחוק השומרים, מגדיר "שמירה", כדלקמן - "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות". סעיף 2(ב) לחוק מטיל אחריות חמורה על "שומר בשכר" בקובעו כי אחראי הוא לאובדן הנכס או לנזקו, כל אימת שלא נגרמו אלו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן.

במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת כי חברת השמירה נשכרה לצורך מתן שירותי שמירה וכי עבור אותם שירותים, קיבלה שכר. יחד עם זאת, על פי ההלכה שנפסקה השאלה האם יש לראות בחברת השמירה, בבחינת "שומר שכר", כמשמעו בחוק השומרים, נבחנת לאור מידת השליטה שהייתה בידי חברת השמירה בנכס נשוא השמירה והאם עולה היא כדי "החזקה" בנכס.

למרות שלא מדובר בשומר שכר - חברת השמירה התרשלה

בנסיבות העניין, השופטת סברה כי בחינת הוראות הסכם השמירה, לאור תאור המפעל ותנאי השטח השוררים בו (מפעל המשתרע על כ- 40 דונם, מחולק לשני חלקים) מעלה כי לחברת השמירה, באמצעות שומר אחד שהוצב במפעל, לא הייתה מידת שליטה המגעת כדי "החזקה". לפיכך, נקבע כי לא היה מקום להטיל על חברת השמירה אחריות חמורה, כאחריות המוטלת על שומר שכר. יחד עם זאת, השופטת קבעה כי הוכחה התרשלות בביצוע השמירה.

לאחר בחינת ממכלול העדויות והראיות, השופטת קבעה כי חברת הביטוח עמדה בנטל הראיה להוכיח שחברת השמירה התרשלה כלפי המפעל. רשלנות זו התבטאה בביצוע חובות השמירה שחברת השמירה נטלה על עצמה על פי הסכם השמירה, ובאי חיבור הגלאי למוקד.

ראשית, על פי הסכם השמירה הוחלט כי השומר יבצע סיור רגלי בכל שלוש שעות בשמירה ובמהלך הסיור ילחץ על לחצנים המעבירים מסר למוקד. עם זאת, במשך שלוש השנים לפני הפריצה הופסקו להגיע למוקד דו"חות הלחצנים וזאת משום שחלקם היו פגומים. אי תיקון הלחצנים היווה הפרת הסכם השמירה בין חברת השמירה לבין המפעל. כמו כן, חברת השמירה התחייבה במסגרת ההסכם להביא סייר לילה אשר יפקח על עבודת השומרים. חברת השמירה טענה כי אכן היה סייר לילה בתפקיד בליל הפריצה, אך סייר זה לא הובא לעדות. אי לכך, אי הבאתו עמדה לחברת השמירה לרועץ.