אחריות בעל רכב לתאונה כאשר המכונית נמכרה

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אחריות לשיפוי לאחר תאונת דרכים – רכב נמכר ולא הועברה בעלות

כמעט כל בעל רכב בישראל מתמודד מספר פעמים בחייו עם הליך מכירת רכבו. חשוב לדעת כי עד אשר לא הועברה הבעלות הרשמית על הרכב, ייתכן ובעל הרכב המוכר יהיה אחראי לנזקים אשר יגרמו בגין מעורבותו של הרכב בתאונות דרכים (גם אם החזקה בפועל עברה לידי הקונה). דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט השלום בתל אביב.

      קראו עוד בתחום:

• אחריות לנהיגה ללא ביטוח חובה - אחיו של המשתמש ברכב היה רשום כבעליו

• האם חברת ביטוח לא תשלם תגמולים לאחר גניבת רכב בגין רשלנות מבוטח?
• תאונת דרכים מכוח חוק הפיצויים - נפגע במהלך גניבת רכב
• אחריות בעל הרכב לתאונה של נהג אשר נהג ברכבו ללא רשות וללא רישיון, האמנם?\
• חזקת הרשות בנהיגה ברכב, מהי?

אדם היה מעורב בתאונת דרכים מבלי שלרכב היה ביטוח כחוק. אי לכך, קרנית, קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שילמה לנפגע על פי חוק הפיצויים. לאחר תשלום הפיצויים, הגישה קרנית תביעת שיפוי כנגד בעל הרכב, וזאת בשל העדר ביטוח. בעל הרכב טען כי הוא אמנם רשום כבעליה של המכונית, אך הרכב נמכר עובר לתאונה והיה בחזקתו של אחר. לטענתו, רישום הבעלות לא עודכן וזאת משום שעל הרכב רבץ עיקול והעברת הבעלות לא התאפשרה.

אחריות בעל הרכב, מאין?

סעיף 9א(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, קובע כי מי ששילם פיצויים על פי חוק זה, עומדת לו זכות חזרה על אדם אחר שהינו בעל הרכב או המחזיק בו. דהיינו, היה על קרנית להוכיח כי הנתבע במקרה דנן היה בעליו של הרכב או שהוא החזיק בו במועד התאונה.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הרכב היה רשום על שמו של הנתבע. לאמור, באופן פורמאלי, הרכב שייך לו בהתאם לרישומי משרד הרישוי. הנתבע ניסה לטעון כי אין די ברישום הפורמאלי ויש לבחון את הבעלות מבחינה קניינית ומהותית. בית המשפט דחה טענותיו של הנתבע. בפסק הדין נכתב כי הנתבע היה אדיש למצב העניינים, כאשר מצד אחד טען כי הוא לא היה בעליו של הרכב במועד התאונה, ומצד שני לא הכחיש את הבעלות הפורמאלית.

במקביל, הרכב לא בוטח בביטוח חובה והנתבע לא ידע את זהות האדם אשר נהג ברכב במועד התאונה. היתר נהיגה ברכב מבלי שהבעלים נוקט באמצעים אקטיביים וממשיים למנוע את הנהיגה, הינו היתר במחדל. על מנת שבעל רכב ייחשב כמי שהתיר את השימוש ברכב, די בכך שהוא לא אסר על השימוש באופן אקטיבי. במקרים אלו, תהיה לקרנית זכות שיבוב כנגד הנהג בגין אדישותו.

יש לציין כי הדברים עולים גם מפקודת רכב מנועי, תש"ל-1970. על פי הפקודה, חלה על בעל הרכב, מתוקף היותו בעל הרכב, חובה לדאוג לביטוח למכונית. הפקודה מגדירה חובה זו כ"חובה ראשונית" אשר במידה ולא התבצעה, מוטל על בעל הרכב לנקוט ב"אמצעים סבירים" על מנת למנוע נהיגה במכונית הלא מבוטחת.

אי העברת בעלות בגין עיקול אינה פוטרת מאחריות

לגבי עסקת המכירה במקרה דנן. בית המשפט קבע כי אין בראיות אשר הוצגו בפניו כדי להוכיח את מהלך הרכישה. ראשית, הבעלות הרשמית לא הועברה. שנית, הנתבע לא הציג מסמכים המעידים על העברת תשלום, הסכם מכר וכדומה. הנתבע ציין כי הרכב לא הועבר על שמו של הרוכש וזאת בגין עיקול אשר רבץ על המכונית. הלכה פסוקה היא כי הרישום רכב במשרד הרישוי הינו בעל נפקות דקלרטיבית בלבד. עם זאת, מדובר ברישום מהותי אשר מאפשר על פי רוב לעמוד זכויות בקניין בנקל וקיים אינטרס ציבורי מובהק לדאוג לרישום אמין הכולל גם הערות בדבר עיקולים.

לא זו אף זו, על הרכב במקרה זה רבץ עיקול, דהיינו לא היה ניתן להעביר את הרישום על שם הרוכש, גם מבחינה טכנית. "חמור מכך, יש בפעולה של העברת רכב, חרף העיקול הרובץ עליו, נפקות פלילית", נכתב בפסק הדין. במילים אחרות, נקבע כי הנתבע ישפה את קרנית, וזאת בשל התנהלותו בחוסר תום לב ואי עמידה בנטל ההוכחה לכך שבמועד התאונה הוא לא היה בעליו של הרכב.