האם העירייה אחראית לפצות אדם שנתקל בפס מתכת ברחוב ונפצע?

דרגו את המאמר

בתחילת חודש אוגוסט 2009, יצא התובע, יליד 1977, עם חברו בשעת ערב לריצה בקרבת מקום מגוריו בירושלים. במהלך הריצה רגלו נתקלה במכשול פס מתכת שהונח על המדרכה, ובלט מעליה לגובה של מספר סנטימטרים והוא נפל ארצה ונחבל.

לטענת התובע הוא לא הבחין בפס הברזל ואף היה קשה להבחין בו במיוחד בשעת ערב בשל תאורה לקויה. התובע טען כי העירייה התרשלה בתחזוקת המקום, הן בפינוי המפגע מהמדרכה, והן בהתקנת תאורה ראויה, על כן הגיש תביעה לפיצויים נגד עיריית ירושלים בגין נזקי גוף שנגרמו לו. בית משפט השלום בירושלים נדרש להכריע האם הנתבעת אחראית לנזקיו של התובע עקב התאונה ברחוב והאם הוא זכאי לפיצויים.

המומחה העריך כי העירייה התרשלה בתחזוקת המקום

התובע הגיש חוות דעת בתחום הבטיחות, המומחה שערך בדיקה במקום מצא מכשול בדמוי פח מתכת מוגבה, אשר התרומם במהלך השנים עקב הצטברות של חול וצמחייה מתחתיו. המומחה העריך כי העירייה לא מילאה את חובתה להסרת המכשול בדרך ולא פעלה להזהיר את העוברים ושבים במקום התאונה, על כן מדובר בהפרת חובת הזהירות.

מנגד טענה עיריית ירושלים כי לא נמצא כל ליקוי במדרכה שעליה נפל התובע, וכי לא ניתן לשלול סיבות אחרות שגרמו לנפילה ואינן קשורות במבנה הפיזי התקין של המדרכה. העירייה הציגה חוות דעת של מומחה מטעמה וזימנה לעדות עובדים העוסקים בתחזוקת הרחוב.

מנהל אחזקת התאורה הצהיר כי במקום האירוע מצויים עמודי התאורה במרחק מרבי של 30 מטר, במטרה להאיר את הכביש ואת המדרכה, ועל פי רישומים ביום האירוע לא התקבלה כל הודעה על תקלה בתאורה באזור.

העירייה קיבלה דיווח על המפגע אך לא טיפלה בתלונה

מפקח על צוות בטיחות הצהיר כי כשבועיים לפני נפילת התובע, הוא היה בסיור שגרתי ותוך כדי נסיעה הבחין על המדרכה פח בולט ומכופף שבולט לגובה. המפקח הצהיר כי ניסה ליישר בכוחות עצמו את הפח עם מסמר, אך ללא הצליח לעשות זאת, על כן הניח קונוס במקום והודיע על המפגע למוקד העירוני ואף למחרת ראה שהמפגע תוקן.

במסגרת חקירה נגדית, העיד סייר במוקד העירוני, כי מצא ברישומים תלונה אחת לגבי אותו מפגע של פס מתכת בולט בדרך, אך לא ידע אם התלונה טופלה ובאיזה אופן.

לאחר שמיעת העדויות, חוות הדעת של המומחים ועיון בצילומים ממקום התאונה, הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בברזל מורם מעל פני המדרכה ומסכן את בטיחות עוברי האורח במקום. עוד קבע כי העירייה היתה מודעת לקיומו של המפגע ברחוב, אולם לא הוכיחה כי נקטה באמצעים סבירים כדי לטפל בו, לפיכך השתכנע כי הפרה חובות זהירות כלפי התובע וגרמה להתממשות הסיכון הגלום במפגע.

בנוסף קבע בית המשפט כי יש לייחס אשם תורם לתובע בשיעור של 15%, מאחר שלא הוכח ליקוי בתאורה, והוא נהג לרוץ מידי שבוע במקום שאינו מיועד לפעילות ספורטיבית , לכן היה עליו לבחון ביתר זהירות את תנאי הדרך.

בסופו של דבר התביעה התקבלה, ובית המשפט חייב את העירייה לשלם לתובע פיצויים בסכום של 141,190 שקלים בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.6% והוצאות המשפט.

ת"א 22534-02-11