עיריית תל אביב תפצה אשה שנפלה בפארק עקב היתקלות בברזל

דרגו את המאמר

במהלך ריצת בוקר במתחם פארק "גני יהושע" נתקלה התובעת, ילידת שנת 1946, בברזל מלופף שבלט מעל פני הקרקע ונפלה. התובעת הגישה תביעת פיצויים בעוולת הרשלנות נגד הנהלת הפארק ועיריית תל אביב יפו בגין הנזקים שנגרמו לה, בטענה כי לא דאגו להסיר את המכשול מהדרך. בית משפט השלום בתל אביב - יפו נדרש להכריע האם הנתבעות אחראיות לתשלום פיצויים.

בחודש דצמבר 2011, יצאה התובעת לריצת בוקר בפארק "גני יהושע". כאשר רצה בשביל עפר מכיוון פארק המים מזרחה, היא לפתע נתקלה בברזל מלופף, שבלט מעל הקרקע. כתוצאה מכך מעדה התובעת ונפגעה בפניה ובברך שמאל. מבדיקה שנערכה לה אובחן כי היא סובלת משבר קטן בברך.

התביעה הוגשה בעוולת הרשלנות, ולטענת התובעת מאחר והתאונה התרחשה בשטח ציבורי, במתחם הפארק קמה אחריותן של העירייה והנהלת הפארק כלפיה, והן נדרשות לשלם לה פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מנפילתה. התובעת הציגה בפני בית המשפט תמונות של הברזל המלופף מאזור האירוע, וזימנה לעדות את חברתה שהצטרפה אליה לריצה והיתה עדה לנפילתה.

התובעת בחרה לרוץ על שביל עפר כי דרך האספלט חסומה בידי רוכבי אופניים

התובעת טענה כי היא בחרה לרוץ בשביל העפר, מאחר ושביל האספלט צר בחלקים מסוימים, ואינו מאפשר להתנהל במשותף רוכבי אופנים, על כן הולכי הרגל עושים שימוש בשביל העפר הסמוך למסלול האספלט, לפיכך טענה כי מחובתה של הנהלת הפארק לדאוג לתקינותו של שביל העפר, ומאחר שלא דאגה לכך והותירה את סליל הברזל באופן המסכן את הרצים, היא התרשלה והפרה את חובת הזהירות כלפיה.

מנגד טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה נגדן, ויש לייחס אשם תורם בלעדי לתובעת, מאחר והיא בחרה שלא לרוץ על פני השביל הסלול הייעודי, אלא החליטה לרוץ על שביל עפר צדדי. לטענתן, הולכי רגל עושים שימוש בשביל האספלט ללא כל הפרעה. כמו כן, ציינו כי נפילה במהלך ריצה היא חלק מהסיכונים של הבוחר לרוץ על שביל עפר.

הימצאותו של ברזל מלופף על השביל מהווה הפרה של חובת הזהירות

לאחר שמיעת טענות הצדדים, נדרש בית המשפט להכריע האם ניתן היה לצפות את קרות הנזק ולבחון האם מחדליהן של הנתבעות עולים כדי הפרת חובת זהירות. מהתמונות התרשם כי לנתבעות היתה היכולת לצפות את השימוש שעושים מבקרי המתחם בשביל העפר הצדדי, לאור העובדה שבשביל האספלט נוסעים רוכבי אופניים., על כן קיבל את גרסתה של התובע וקבע כי הן הפרו את חובת הזהירות, ואף סבר כי אם הן היו מעוניינות שהולכי רגל לא יעשו שימוש בשביל העפר, היה עליהן לחסום אותו.

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי הנתבעות הפרו את חובתן כלפי התובעת, בכך שלא דאגו להסיר הברזל המלופף משביל העפר, וקבע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין כאב וסבל והוצאות נסיעה. לאחר הפחתת אשם תורם בשיעור 20%, חויבו הנתבעות לפצותה בסך של 16,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 24%.

ת"א 7579-04-13