האם נפילה לבור מחוץ למקום העבודה נחשבת לתאונת עבודה?

דרגו את המאמר

התובע, יליד 1956, הועסק במשרה חלקית כאיש תחזוקה. במהלך חודש פברואר 2011, הוא יצא בתום יום העבודה לפנות אשפה לפח ציבורי, אך אז רגלו נתפסה בבור והוא נפל ונחבל. על כן הגיש בפני בית משפט השלום בקריית גת תביעה לפיצויים נגד עיריית אשדוד בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה לפי פקודת הנזיקין.

לטענת התובע, התאונה נגרמה בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה מטעם העירייה, מאחר והיא לא תחזקה כראוי את המדרכה, ולא דאגה לתקן את המפגע באזור בו אירעה התאונה. על כן היא נדרשת לפצות אותו.

התובע דיווח לרופאה כי הוא נפל לכלי בלון צבע

מנגד העירייה הכחישה את נסיבות הנפילה, וטענה כי בדיווח הראשוני מיד לאחר האירוע, מסר התובע לרופאת המשפחה, כי הוא עבד באותה עת עם גלונים של צבע, ונפל לתוך כלי בלון צבע, על כן לטענתה מדובר בתאונת עבודה, והיא אינה אחראית לנזקיו.

בית המשפט נדרש להכריע האם מדובר בתאונה כתוצאה מנפילה ברחוב, עקב מפגע במדרכה, או על פי גרסת הנתבעת, כתוצאה מנפילה לכלי של צבע במהלך עבודתו של התובע.

התובע טען כי יש להעדיף את גרסתו, מאחר והתיעוד הרפואי לפיו נפל לכלי צבע, נמסר כשבועיים לאחר התאונה, והרופאה, אשר מכירה אותו היטב רשמה את הדברים באופן עצמאי, והוא מעולם לא טען כי נפל לתוך כלי של צבע.

עוד ציין כי מדובר בתיעוד יחיד בין מסמכים רפואיים רבים אחרים, אשר מעידים כי נפל בדרכו להשליך את פח האשפה, כאשר נתקבל בבור במדרכה, ואף לא סביר שנזקי הגוף נגרמו מנפילה לכלי צבע.

הצילומים מעידים כי מרצפות המדרכה התרוממו באזור הנפילה

התובע הציג בפני בית המשפט צילומים של מקום הנפילה, המעידים על מפגע של מדרכה משובשת עם מרצפות שהתרוממו. ואף ציין כי מספר ימים לאחר קרות התאונה המדרכה תוקנה בידי העירייה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, העדיף בית המשפט את עדות התובע, חרף העובדה כי לא היו עדים לתאונה, והבעייתיות מאחת התעודות הרפואיות, וקבע כי התאונה אירעה עקב מפגע במדרכה, שהוא באחריות העירייה.

עם זאת נקבע כי מדובר במקום המוכר לתובע, הנמצא בסמוך למקום עבודתו ולביתו, ושדה הראיה היה פתוח והמדרכה רחבה, כך שהוא היה יכול לבחור דרך חלופית, ולנהוג בהתאם לתנאים הסביבתיים, על כן נקבע אשם תורם בשיעור ניכר של 25%.

בעקבות הפציעה בברך, התובע שהה בתקופה של אי כושר בת שמונה חודשים, ומומחה רפואי העמיד את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה, בשיעור של 11.8%.

העירייה תפצה את התובע בסך של 54,000 שקלים

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 107,000 שקלים. נוכח אשם תורם בשיעור של 25% ולאחר ניכוי הסכומים שנתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, העירייה נדרשת לשלם לתובע סכום של 54,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט בסך של 13,000 שקלים.

ת"א 36342-05-12