תינוק נפל ממיטת נוער והוריו הגישו תביעה בגין רשלנות כנגד יצרנית הרהיט

דרגו את המאמר

תביעה נגד יצרנית רהיטים

תינוק בן ארבעה חודשים נפצע באורח קשה כאשר הונח ללא השגחה על מיטת נוער. בעקבות האירוע, הוריו של הקטין, אשר הניחו אותו על המיטה, הגישו תביעה כנגד יצרניתה. בית המשפט המחוזי מרכז דחה את התביעה וקבע כי יצרנית הרהיטים לא הייתה אחראית לנזקי הגוף אשר נגרמו לתובע כתוצאה מהאירוע.

על פי עובדות המקרה, ההורים התובעים רכשו בשנת 2005 מיטת נוער עבור בתם, קטינה בת שנתיים וחצי. מדובר במיטת נוער עם מעקה אשר איננו מכסה את מלוא רוחבה. למעשה, בין דופק המיטה ובין חלקו התחתון של המעקה היה קיים רווח של כ-12 ס"מ. ההורים טענו כי בשנת 2006 הם הניחו במיטה את בנם הפעוט (אז, בן 4 חודשים). לטענתם, הילד החליק מתחת למעקה, ראשו נמחץ והוא נותר סובל משיתוק מוחין מסובך. התביעה הוגשה כנגד יצרנית הרהיט וזאת בטענה כי המיטה יוצרה ברשלנות וכי הוראות השימוש ברהיט לא הזהירו מפני השכבת תינוק במיטה כגון דא.

      קראו עוד בתחום:

• המדינה לא תפצה תינוק ממזרח ירושלים אשר נפגע במהלך הפרות סדר
• רשלנות מטופלת בפעוטון בגין נפילת תינוק ממתקן החלתה, האמנם?
• נזק גוף לילד במהלך משחק בגן, האם רשלנות של הגננת?

השופטת קבעה, כבר בתחילת פסק הדין, כי נסיבות התאונה, כפי שהוצגו על ידי ההורים, לא היו מהימנות עליה. לדוגמא, ההורים טענו בתחילה כי התאונה התרחשה בשעת צהריים, ולאחר מכן נטען כי האירוע אירע דווקא בשעות הערב מוקדמות (16:00 או 17:00). במסגרת חקירת התובעים בבית המשפט, התברר כי הקריאה למגן דוד אדום התקבלה רק בשעה 18:00 בערב. בית המשפט מצא בכך סתירה באשר למשך הזמן בו שהה הקטין במיטת הנוער. בעוד ההורים טענו כי הקטין ישן במיטה במשך כ-15 דקות בלבד, בית המשפט קבע כי ייתכן והזמן היה ממושך הרבה יותר ("לפחות שעה ואולי מספר שעות").

מיטת נוער איננה מיטה המיועדת לתינוקות

כמו כן, השופטת דחתה את טענות ההורים בנוגע לכך שהם סברו כי מדובר במיטת תינוק ולא במיטת נוער. לעניין זה, הודגש כי ההורים הודו שרכישת המיטה הייתה בחנות של "רהיטים לילדים" ולא בחנות המשווקת "רהיטים לתינוקות". זאת ועוד, השופטת קבעה כי ההורים היו מודעים לכך שהשארתו של תינוק בגיל זה במיטת נוער ללא השגחה איננה התנהגות אחראית.

המיטה נשוא התובענה הינה מיטה אשר לא נשקף ממנה סיכון בלתי רגיל "עבור האוכלוסייה אשר לשמה היא יועדה" נכתב בפסק הדין, עסקינן במיטת ילדים ולא הוכח על ידי התובעים כי רובצת סכנה לילדים בני שנתיים ומעלה בלינה על מיטה זו. בית המשפט קבע כי למרות שחלה על הנתבעים חובת הזהירות המושגית, חובת הזהירות הקונקרטית לא הופרה במקרה דנן.

צוין כי מייצר מיטות סביר לא היה יכול לצפות את התרחשותו של הנזק שנגרם לקטין עקב השימוש במיטה למטרה אשר היא לא הייתה מיועדת לה. ההורים טענו עוד כי יצרנית המיטה הייתה צריכה להדביק עליה מדבקה המזהירה מפני השכבת תינוקות עליה ללא השגחה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי אין לקבלה. חרף הנסיבות הטראגיות של המקרה, בית המשפט קבע – בצורה יוצאת דופן – כי יש להטיל על ההורים הוצאות משפט בסך של 10,000 שקלים.