עישון במקום ציבורי: האם ניתן לתבוע את האדם המעשן?

דרגו את המאמר

עישנו לידך? אולי מגיע לך פיצוי?

אדם עישן במקום ציבורי בניגוד להוראת סעיף 1 לחוק למניעת עישון קובעת מפורשות שאין לעשן במקום ציבורי, וקובעת את הסנקציה העונשית לצידה של עבירה זו.

השאלה בה נדון היא:

האם הפרת החוק למניעת עישון על ידי המעשן, מקימה, כשהיא לעצמה ומכוח הוראות החוק למניעת עישון, עילת תביעה אזרחית של תובע המוטרד מהעישון כנגדה?

האם הפרת החוק למניעת עישון על ידי מעשן מקימה עילת תביעה אזרחית של התובע כנגדה מכוח הוראת חוק זה. בפסק דינו של בית המשפט העליון ב אירית שמש נ’ פוקצ’טה בע"מ בו נאמרו הדברים הבאים:

"... בנידון דידן הטעם לקבלת הערעור היא חשיבות יישומו של החוק להגבלת העישון גם בהקשרים אזרחיים...

... אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור את בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים. תביעה בעקבות הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אף היא דרך לכך, בשעה שענייננו בנזק לאדם, המצטבר והולך..."

לאור דברים ברורים אלו, ומשהפר המעשן את הוראת סעיף 1 לחוק למניעת עישון, הרי מעבר לסוגייה העונשית, הרי קמה לתובע עילת תביעה אזרחית ישירה נגד המעשן, כמי שנפגע מנזקי העישון.

העישון גורם נזק בריאותי כבד למעשנים, ולסובבים אותם הנאלצים לשאוף את עשן הסיגריות. מטרת החוק למניעת עישון היא למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות.

ההכרה בנזקי העישון אף מצאה את ביטוייה גם בהלכה הפסוקה: בבג"ץ האגודה למלחמה בסרטן נ’ מינהלת מרכז ההשקעות.

בפסק דין שניתן לאחרונה בתביעה נגד מעשן קבע השופט:

לגישתי, בעת פסיקת פיצוי בגין הפרת החובה החקוקה, ראוי לפסוק פיצוי הולם, וזאת אף ללא הוכחת נזק, על מנת להרתיע את עוברי העבירה ואת הרבים, ועל מנת לחזור ולהשריש את הנורמה הברורה שנקבעה על ידי המחוקק. אין המדובר בעניין של מה בכך אלא בענייני בריאות עסקינן, וראוי ליתן לעניין זה משקל בעת פסיקת הפיצויים.

ייאמר באופן צלול וברור – מעבר לסנקציה הפלילית לה צפוי העובר על הוראות החוק למניעת עישון, יהא אף צפוי לסנקציה אזרחית, ובית המשפט יפסוק פיצוי ראוי בגין מעשיו אלו הפוגעים בבריאות הזולת. 

 משקבע המחוקק הוראה ברורה, ראוי שראשי הרשויות המקומיות יפעלו באופן נחוש, נמרץ ומיידי להסמכת מפקחים לאכיפת החוק, ויפעלו בנחישות לשמירת בריאותו הציבור. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם מעשי יחידיה, הבוחרים להתעלם – לעיתים אף במפגיע – מהוראות החוק למניעת עישון.

לסיכום באותו מקרה,

הוכח לפני שהילה עישנה במקום ציבורי ולא חדלה מעשות כן, גם לאחר שהתובע העיר לה על כך. התרשמתי שלמעשה התקיימו פגישות עם לקוחות פוטנציאליים בבית הקפה ארקפה שבמרכז המסחרי דיזנגוף סנטר, ובמסגרת הפגישות האלו, עישנה הילה – כמו גם עובדים אחרים של החברה.

ההתרשמתי שהתובע ניסה וביקש להפסיק את "תרבות העישון", אולם הילה לא שעתה לבקשותיו, והמשיכה בשלה.

פיצויים שנפסקו

לאור האמור לעיל, תוך איזון של כלל הנסיבות בתיק, ובהתחשב באינטרסים השונים, אני מחייב את הילה לפצות את התובע בסכום של 1,000 ₪.