היחס בין נכות תפקודית לנכות רפואית במסגרת תביעה

דרגו את המאמר

תביעות אשר עניינן נזיקין, כגון תאונת דרכים, תאונת עבודה או נזקי גוף שונים, מבוססות על קביעת נכויות הנפגע, הן ברמה הרפואית והן ברמה התפקודית. עם זאת, לא תמיד נכויות אלו חופפות אחת השנייה בשיעורן. לדוגמא, במידה והנפגע סובל ממום קל באופן יחסי, אשר גורם לירידה גדולה בכושר העבודה וההשתכרות. כמו כן, ישנן פגיעות קשות אשר אינן נושאות בכנפיהן נזק כספי גדול במיוחד.

בית המשפט נוטה לקבוע בעניינים אלו על פי עברו של הנפגע, גילו, עבודתו (או מקצועו), סיכויו להסתגל למצב החדש וביכולתו לעבור הסבה מקצועית בגין התאונה. מדובר במספר מבחנים אשר אינם סופיים, ובית המשפט נוטה לבחון מקרים אלו באופן אמביוולנטי תוך התחשבות במרחב הנסיבות והראיות שהוצגו בפניו.

דוגמא לכך נתן השופט ברנזון בפסיקה משנת 1956 – "אם תפגענה למשל, שתי אצבעות של יד שמאלו של כנר מקצועי מבלי יכולת לכפפן כדבעי, הרי זו מכה קשה שתוצאותיה חמורות ביותר בשבילו. ואילו חנווני או מורה במצב דומה כמעט ולא ירגיש במומו, מבחינה כלכלית".

ברבות השנים נשתרשה הלכה זו בדיני הנזיקין בפסקי דין רבים. בתי המשפט קבעו לא אחת כי אין הנכויות חופפות זו את זו, ו"בעוד שהנכות הרפואית מסורה, בדרך כלל, להערכתם של רופאים", הרי שהנכות התפקודית היא בתחום החלטתו של בית המשפט.