הותקף במהלך הפגנה בעיר ערבית, האם פיצויים מהמשטרה?

דרגו את המאמר

תקיפת עובר אורח בהפגנה בעיר ערבית – האם המשטרה תפצה?

בחודשים האחרונים מתרבות ההפגנות ברחבי הארץ ועימן מתפרצים מדי פעם עימותים אלימים בין מפגינים, עוברי אורח ושוטרים. לעיתים, קיימת לאדם אשר נפגע במהלך הפגנה עילה להגיש תביעת פיצויים. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט השלום בנתניה ב-23 ליוני 2011. מדובר בתביעתו של בחור יהודי אשר טען כי משטרת ישראל לא מנעה את כניסתו לעיר טייבה במהלך הפגנה, וכתוצאה מכך הוא הותקף על ידי ההמון הזועם.

הפגנות רבות במגזר הערבי הופכות לא אחת להפרות סדר המלוות בזריקת אבנים, השלכת בקבוקי תבערה, ופגיעה בעוברי אורח אשר אינם משתייכים לציבור המפגין. האם כאשר אדם נפצע בעקבות כניסה למרכזה של עיר ערבית במהלך הפגנה סוערת אשר יצאה מכלל שליטה, רשאי האחרון להגיש תביעת פיצויים כנגד המשטרה? האם המשטרה הייתה אחראית למנוע את כניסתו של הנפגע לעיר הערבית והאם הפרת חובה זו מקימה כנגדה חבות בפיצויים? בית המשפט קבע כי יש לענות על שאלות אלו בחיוב.

הפגנה אלימה בטייבה - פגיעה בנהגים יהודים

במאי 2007 נסע התובע ממקום עבודתו בראש העין לכיוון ביתו אשר בכפר יונה. במקביל, התקיימה בעיר טייבה הפגנה ברישיון. ההפגנה יצאה מכלל שליטה והמפגינים החלו לגלוש לכביש כאשר הם מבעירים צמיגים וקרשים, מיידים אבנים ומשליכים בקבוקי תבערה.

בעקבות האירוע, נחסם הכביש והמשטרה ניסתה לבודד את קטע ההפגנה אשר סיכן את עוברי האורח בכביש. התובע הבחין בחסימת הכביש. לטענתו, הוא היה סבור שמדובר בחפץ חשוד ועל כן פנה כמו מכוניות אחרות לתוך העיר טייבה על מנת לעקוף את המחסום. כשהגיע התובע לאזור גשר טייבה, הוא הותקף ללא סיבה על ידי ההמון הזועם ונגרמו לו נזקי גוף שונים. התובע הצליח להיחלץ מהמקום ופונה לבית החולים לניאדו. מכוניתו הוצתה על ידי המפגינים.

יצוין כי התובע לא היה המותקף היהודי הראשון באותו היום. לפני כן הותקף נהג נוסף אשר נסע אף הוא בכביש הסמוך לחסימה המשטרתית. נהג זה הצליח להימלט בתחילת האירועים ודיווח עליהם למשטרה.

התובע טען בתביעתו כי הוא הופנה לתוך העיר הערבית על ידי השוטרים אשר נכחו במקום. למעשה, טען התובע, השוטרים הפנו אותו היישר אל תוך "האש". התובע הוסיף כי אין זה משנה אם הפנייתו הייתה אקטיבית או פאסיבית. די בכך שהמשטרה לא הזהירה אותו כי הכביש נחסם בשל התפרעויות בכדי ליצוק תוכן ברשלנותה של המשטרה.

המשטרה טענה כי התובע נכנס לטייבה על דעת עצמו, ומבלי שהופנה על ידי המשטרה. כמו כן, המשטרה טענה כי התובע נפגע במרחק רב מהחסימה, ועל כן לא התקיים קשר סיבתי בין פעולות המשטרה לנזקיו של התובע.

יש לקבל את התביעה

בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה. בפסק הדין נקבע אמנם כי התובע לא הופנה לתוך העיר טייבה על ידי המשטרה, אך צוין כי היה זה מתוקף אחריותה של המשטרה להזהיר את התובע מהסכנה האורבת בכניסה לעיר במהלך ההפגנה. "בנסיבות העניין, היה על המשטרה ליידע את הנהגים הנוהגים בכביש בדבר סיבת החסימה שהציבה בכביש ובדבר ההפגנה האלימה שהתרחשה בתוך העיר וגלשה לכביש שנחסם", נכתב בפסק הדין.

פער המידע בין המשטרה לבין הנהגים עלה באופן ברור מהעדויות אשר הוצגו בפני בית המשפט. עד אחד היה סבור כי מדובר בחפץ חשוד, האחר היה סבור כי בתאונת דרכים עסקינן.

זאת כאשר השוטרים יודעים על ההפגנה האלימה ועל גלישתה לכביש ולרחובות הצפוניים של העיר. "המשטרה הייתה יכולה להעריך את מידת הסיכון האורבת לנהגים יהודים הנכנסים לטייבה, ועל כן היה עליה למנוע את כניסתם", נקבע בפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי המדינה איננה נהנית מחסינות מפני אחריותה להגן על אזרחיה מאירועי איבה או מעשים פליליים. אחריות זו רובצת על כתפי המדינה גם בנוגע ל"פעולות מנע" כנגד מעשים המבוצעים על ידי אחר.