טביעה בירדן - האם פיצויים?
| דרגו את המאמר |
|
דחיית תביעת פיצויים בעקבות טביעה בירדן
קטינה בת עשר נסעה עם משפחתה לבילוי על גדותיו של נהר הירדן, באזור גשר כפר הנשיא. הילדה נכנסה למי הנהר הקרירים, אך לדאבונם של בני המשפחה, היא נסחפה בזרם החזק והטיול הסתיים בטביעתה. בעקבות האירוע המצער, הגישה המשפחה תביעת פיצויים כנגד המועצה המקומית מבואות חרמון ומשרד הביטחון, וזאת בעקבות "רשלנותן של הנתבעות". בני המשפחה טענו כי מדובר במקום אשר נמצא באחריותן של הנתבעות, והיה עליהם לדאוג לאמצעים סבירים המונעים מהציבור הרחב להיכנס למים באזור המסוכן.
קראו עוד על תביעות בגין טביעות:
- האם ישולמו פיצויים בגין טביעה בחוף מוכרז שהפך להיות חוף מסוכן?
- נער טבע בבריכה במהלך קייטנה - כיצד תחולק האחריות בנזיקין?
- תביעה בגין טביעה בבריכה בבית מלון
- פיצויים בגין טביעה באגם הכנרת
הורי של הקטינה טענו כי במקום לא היה ולו שלט אחד אשר הזהיר את הבאים מפני סכנת הרחצה. כמו כן, האזור היה עמוס במבקרים לעייפה, וכולם רחצו במימי הנהר. לאמור, רשלנותן של הנתבעות סיכנה את חייהם של מבקרים רבים, טענה המשפחה. בני המשפחה הוסיפו כי הקטינה ידעה היטב לשחות, ואביה היה עימה בקשר עין בכל מהלך האירוע.
מבחינת משרד הביטחון, המשפחה טענה כי אחריותו נובעת מהקמת הגשר, השימוש בו וההחזקה בו. לגבי המועצה המקומית, נטען כי האחרונה הייתה מחויבת לדאוג לשילוט מתאימים ועצימת עיניה לגבי אזור הנמצא בתחום שיפוטה עולה כדי רשלנות רבתי.
שלושה סוגים של מקרי טביעה
בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות. בפסק הדין נכתב כי עדויותיהם של ההורים בנוגע לאופן השתלשלות העניינים לא היו אמינות. ההורים לא נתנו את דעתם לכך שבנותיהם הקטינות מתחילות להתקדם לאזור מסוכן בנהר. כמו כן, בעוד אחת הבנות נפלטה וניצלה מההיסחפות, גורלה של אחותה לא שפר עליה והיא נסחפה וטבעה.
השופט הוסיף כי ההורים נטלו על עצמם סיכון לבלות במקום מסוכן אשר זרימת הנהר בו חזקה באופן משמעותי. לא מדובר במקום המוכר כאזור רחצה וזאת על אף נוכחותם הגדולה של מבקרים נוספים במקום. לגבי השילוט, אכן באזור הספציפי לא היו שלטים אשר הזהירו את המבקרים מפני רחצה בנהר. עם זאת, שלטים אלו נמצאו בכניסה לאתר והמשפחה הודתה כי היא נכנסה מכניסה זו. יתרה מכך, מדובר באזור הנמצא "בלב הטבע הפראי" אשר לא מופעל על ידי ידיים ממשלתיות או פרטיות ואיש לא גובה כסף עבור הרחצה בנהר.
בפסק הדין סיווג השופט את מקרי הטביעה אשר מתרחשים בטבע לשלושה סוגים עיקריים – טביעה באזור רחצה בו ישנו נתבע אחראי על יצירת התנאים (לדוגמא, חוף מוכרז של הכנרת או מתחם בבעלות פרטית), טביעה באזור אשר אינו נועד לרחצה בכלל (ועל פי רוב לא חל הנתבע אחריות במקרים אלו), ומקרים בהם קיימת אחריות בגין המקום, אך מעשיו של הניזוק עולים כדי אשם תורם המאיין את זכותו לפיצויים. בית המשפט קבע כי המקרה דנן משתייך לסוג השני והתובעת ובני משפחתה אינם זכאים לפיצויי, חרף התוצאה הטראגית של הטיפול בירדן.
