מכון כושר אשר ארגן תחרות הורדת ידיים ישלם פיצויים בגין נזקי גוף

דרגו את המאמר

70,000 שקלים פיצויים ממכון כושר בגין ארגון תחרות הורדת ידיים שגרמה לנזקי גוף

‏(רמ') 1058/09 תא (רמ') 1058-09‏

מועדון כושר תל אביבי ארגן תחרות הורדת ידיים בין המתאמנים. מספר מתנדבים הצטרפו לתחרות אשר במקום להיות אירוע קליל ומשמח, הסתיימה באמבולנס ובניתוח. אחד המתאמנים, אשר נפצע במהלך התחרות, הגיש תביעה נגד מועדון הכושר בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. בית המשפט בחן את המקרה, קבע כי המועדון התרשל כלפי המתאמן, ופסק לטובת האחרון פיצויים בסך 70,000 שקלים.

      קראו עוד על תביעות נגד מכוני כושר:

• מכון כושר יפצה מתעמל בעקבות העדר מדריך צמוד
• תביעה בגין נזקי גוף בעקבות החלקה על הליכון בחדר כושר
• פיצוי של 80,000 בגין רשלנות מכון בריאות וכושר
• פיצויים עקב תאונה בחדר כושר - אימון ספורט

חובת זהירות מושגית הינה חובה אשר קיימת על בסיס מבחן הציפיות. דהיינו, במידה ואדם סביר היה יכול לצפות כי נזק מסוים יתרחש, קמה כלפיו חובת זהירות מושגית זולת אם מדיניות משפטית שללה את קיומה. במקרה דנן, נקבע כי היות ומדובר ביחסי "חדר כושר-לקוח", הרי שהייתה קיימת כלפי הנתבעת, החברה המנהלת את חדר הכושר, חובת זהירות מושגית. כמו כן, בית המשפט מצא כי התקיימה במקרה דנן גם חובת זהירות קונקרטית. מכון הכושר ארגן את התחרות בשטחו, המתחרים בתחרות היו מקרב המתאמנים בחדר הכושר, ועל כן היה על החברה ליידע את המשתתפים אודות הסיכונים הטמונים בהשתתפות בתחרות כגון דא.

המשתתפים לא קיבלו אזהרה באשר לסיכונים

בפסק הדין נקבע כי האפשרות להיפצע במהלך תחרות הורדת ידיים הייתה צריכה להיות בתחום ציפיותיה הסבירות של החברה. החברה טענה כי גם אם ניתן ללכת בנתיב משפטי זה, הרי שמדובר היה לכל היותר ב"סיכון סביר" שהינו "חלק מחיי היום-יום". בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי נכות צמיתה בגין תחרות הורדת ידיים איננה "סיכון סביר" והיה על מכון הכושר להתריע מפניו.

"החברה המנהלת את חדר הכושר התרשלה כלפי התובע בכך שהיא לא פירטה בפניו את הסיכונים האורבים לו בהשתתפות בתחרות הורדת הידיים", נקבע בפסק הדין, "הנתבעת הייתה צריכה לדעת, כפי שידע השופט שהוזמן מטעמה לתחרות, כי בתחרות מסוג זה ישנו סיכון של ממש לפגיעה במשתתפים. אי לכך, רשלנותה באה לידי ביטוי בכך שהיא לא פעלה כראוי לשם הזהרת התובע ויתר המשתתפים מפני סכנה כאמור".

השופט קבע כי בהתאם להלכת ועקנין, כמו שיש צורך להזהיר אדם כי קפיצת ראש למים רדודים טומנת בחובה סיכונים, כך היה על חדר הכושר להזהיר את התובע כי השתתפות בתחרות הורדת ידיים עלולה לגרום לפציעה. במידה והתובע היה מודע לסכנה, ובוחר בכל מקרה להשתתף בתחרות, אזי החברה הייתה יכולה לגלגל את האחריות לפתחו. משלא עשתה כאמור, בית המשפט מצא אותה רשלנית ואחראית לפצות את התובע בגין נזקיו.

אשם תורם - 30%

עם זאת, בית המשפט מצא כי יש לגזור מהפיצויים שייפסקו לטובת התובע אשם תורם בשיעור של 30%. נקבע כי היות והתובע הינו אדם העוסק בפעילות ספורטיבית, היה עליו לדעת שתחרות הורדת ידיים עלולה לגרום לסכנות שונות. כמו כן, התובע ידע על התחרות מבעוד מועד והיה יכול לברר אודותיה באופן עצמאי.

"התובע הינו אדם בוגר ומשכיל, אשר התאמן באופן קבוע בחדר הכושר והיה בעל ניסיון בפעילות ספורטיבית (אף אם לא בהורדת ידיים)", נכתב בפסק הדין, "היה ביכולתו לדעת על הסיכונים האמורים לעיל ולשקול את צעדיו בהתאם. בחלוקה בין הנתבעת, שהינה כטענתה, חברה הפועלת מזה כשלושים שנה בתחום חדרי הכושר, לבין התובע שהינו מנוי בחדר הכושר, סבורני כי עיקר האשם שבהעדר הסבר אודות הסיכונים רובץ לפתחה של הנתבעת, ואולם חלקו של האשם של אי-בירור הסיכונים האמורים רובץ אף לפתחו של התובע".