אחריות רשות הטבע והגנים בנזיקין

דרגו את המאמר

בעונות הקיץ החמות, ואף בימי חורף קרירים יותר, נהנים מטיילים רבים מנופיה הקסומים של הארץ זבת החלב והדבש. הכרת הארץ באמצעות הליכה רגלית בחלקיה הפראיים ואתריה ההיסטוריים, הינה בעלת משמעות לאומית וחינוכית. עם זאת, מיהו הגוף האחראי לשלומם של המטיילים בדרכים, כאשר הולכים הם בדרכים אלו? כמו כן, האם במקרה בו מתרחשת תאונה מצערת, קיימת לנפגע עילה להגיש תביעה כנגד רשות הטבע והגנים? אם כן, אימתי?
 

הלכה פסוקה היא כי הליכה בשבילי הטבע הינה דבר אשר טומן בחובו סיכון מסוים. סיכונים האורבים למטייל בטבע הינם גדולים יותר מהסכנות שבהליכה בשטח מיושב. עם זאת, אין בסיכונים אלו בכדי להניח אחריות נזיקית על כתפיהם של המופקדים על עריכת הטיולים או רשות הטבע והגנים (האחראית על ניהול, שמירה ואחזקת אזורי הטיולים בישראל). ההלכה הכירה בכך כי גופים אלו אינם יכולים להיות אחראים לכל נזק אשר יקרה בדרכו של מטייל (תרתי משמע).

חובת הזהירות של רשות הטבע והגנים

מזיק, אשר הינו חב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפי בכל מקרה. במקרים בהם הנזק נגרם לניזוק בשל התנהגותו, בעל חובת הזהירות הקונקרטית אינו מוצא עצמו ערב בכל מחיר לביטחון הבאים אליו. חובת הזהירות הזו אינה כחובה זהירות המוטלת על מבטח (אשר מחויב בפיצויי לניזוק על פי הסכם, בכל מקום וללא קשר למקור הנזק).

אחריותו של המזיק בנזקו של הניזוק מתגבשת בהתאם להפרת אמצעי זהירות סבירים. כמו כן, קביעתם של אמצעי זהירות אלו הינה קביעה אובייקטיבית המגולמת לפני התנהגותו של האדם הסביר במקרה זה. השאלה היא אינה מהי הפעילות אשר באמצעותה ניתן היה למנוע את הנזק, אלא האם הפעילות הנטענת הינה סבירה בנסיבות העניין.

      קראו עוד בתחום:

• נפילה באתר הסחנה, האם פיצויים מרשות הטבע והגנים?
• פיצויים בגין טביעה באגם הכנרת
• האם מועצת הזיתים זכתה לכספי ביטוח במרמה?

בתי המשפט קבעו כי קביעת גבולות חובת הזהירות המוטלת על הרשויות האמונות על שמורת הטבע מחייבת עריכת איזון בין הסיכונים הצפויים לבין המדיניות המבקשת לעודד את הציבור לצאת ולטייל.

מצד אחד, דרישה לנקיטת אמצעי זהירות מחמירים, והטלת חובת זהירות מוגברת, עלולים להביא לכך שמקומות יפים ומיוחדים יסגרו לקהל הרחב או שהעלויות הכרוכות בנקיטת אמצעי זהירות ישבשו את פעולות הרשויות. מאידך, אל לה לרשות הטבע והגנים להקל ראש בסיכונים הכרוכים בטיול במקום שבו קיימת סכנה למטיילים. מן הרשות מצופה כי תדאג היא לנקיטת אמצעים מתאימים. אמצעים אלו יכולים להיות שילוט, גידור ואו פיקוח.

יפים לכך דבריו של שופט בית המשפט העליון לשעבר, השופט ד"ר אלפרד ויתקון:

"עריכת טיולים לשם הכרת הארץ, אתריה ההיסטוריים ונופיה היפים, ובחלקם הפראיים – כל מחנך יכיר בחשיבות המשימה. היא יוצרת קשרי אהבה ושייכות ויחס של כבוד לטבע ולסודותיו. כך נגדל דור המתמצא בארצו והמעורה בה. ואני מרהיב עוז בנפשי ומוסיף שדווקא הקושי הפיסי ודווקא הסיכון הכרוכים לעיתים בטיולים אלה, מהווים אתגר לבני נוער, ובהתבגרותם יוצאים הם מהמסע חזקים ומרוממי רוח.

סבורני שערך חינוכי ולאומי זה צריך לשמור עליו מכל משמר, וחלילה שיעלה מפסיקתנו כי שומר נפשו מוטב לו להימנע מעריכת טיולים כאלה, שיש בהם סיכון כלשהו".