מיגרנה - כאב ראש

דרגו את המאמר

 

כתבה זו הינה השניה העוסקים באחד הכאבים השכיחים ביותר – כאב הראש. בכתבה הנוכחית אתמקד בכאב הראש המטיל חיתתו על רבים – כאב הראש המיגרנוטי.

ורדה, בחורה בת 32, מאושרת בחייה למעט כאבי ראש התוקפים אותה כמעט כל שבוע מזה מספר שנים. היא כמובן שמעה על מיגרנה, אך לא היתה בטוחה שאכן כאבי הראש מהם היא סובלת הינם "מיגרנה". בצר לה פנתה לרופא המשפחה אשר בתוך מספר שאלות יכול היה לאבחן בקלות רבה יחסית האם אכן זה המקרה אם לאו. כל אחד מקוראינו יוכל לעשות כן בתום קריאתו את הפיסקה הבאה.

הסובלים ממיגרנה יתארו את כאב הראש מהם הם סובלים כחזק, פועם ולרוב חד-צידי. התקפי המיגרנה הינם חוזרים, אך לא בתדירות יומית (האופיינית לחולים המכורים לתרופות המשככות כאבים לסוגיהם). מיגרנה מתחילה סביב גיל  20 (נדיר מאד שהיא תתחיל מתחת לגיל 10 ומעל לגיל 40), ובד"כ בנשים. כאב ראש המתחיל בגיל מבוגר – דורש בירור מיוחד. מיגרנה שהתחילה בגיל צעיר, לעתים קרובות נסוגה מעל לגיל 50. הסובלים ממיגרנה יכולים בדרך כלל לזהות את הגורם למיגרנה. הגורם עלול להיות מחזור חודשי, עייפות, לחץ, סוגי מזון שונים, יין, חשיפה לרעש או אורות בהירים, ריחות וכד'. 

לעתים למיגרנה יש שלב מקדים היכול להתבטא בכאב עיניים הגורם לחשש מפני אור (פוטופוביה) או חשש מרעשים (פונופוביה), רעב, עצבנות, עייפות, פיהוקים, חיוורון, צמא ואגירת נוזלים. לרוב משפחת החולה מזהה שינויים אלה טוב ממנו. לעתים השלב המקדים כולל הפרעות בראיה (אאורה) כשעה לפני ההתקף. הפרעות הראיה יכולים לכלול: אורות בוהקים, קוי זיגזג, אזורים חשוכים בשדה הראיה, ראיית "מינהרה" ואזורי עיוורון. בנוסף, האאורה עלולה לבוא לידי ביטוי בחולשה או "הרדמות" גפה בצד אחד, בלבול ו/או קושי בדיבור. 

האאורה המיגרנוטית הינה בדרך כלל הפיכה לחלוטין ונעלמת לכל היותר בתוך כשעה. בחילות והקאות שכיחות מאד בהתקף מיגרנוטי. הסובל ממיגרנה יעדיף בדרך כלל להימנע ממזון, אור, רעש וריחות. הוא יעדיף לשכב בחדר חשוך ושקט. חלקם ינסה לישון עד שהכאב יחלוף. כאב הראש עשוי להחריף בעת פעילות גופנית (הליכה, עליה במדרגות וכד'). אחרי ההתקף אופיינית עייפות, תשישות, חוסר תיאבון, השתנה מוגברת ולעתים שינויים במצב הרוח. יש לזכור שלמיגרנה יש מרכיב תורשתי חזק ולכן בדרך כלל (למעלה מ- 50%) תהיה מיגרנה לבן משפחה נוסף.

המיגרנה הנפוצה הינה דווקא זו שאיננה מוקדמת על ידי אאורה. מספיק לענות על ארבע שאלות כדי לאבחן אם כאב ראש החוזר על עצמו מספר פעמים ללא אאורה הוא אכן "מיגרנה". 


1. כאב הראש אורך 4-72 שעות כאשר אינו מטופל או כשהטיפול נכשל.

2. כאב הראש עונה לפחות על שניים מהבאים:
            א. חד צידי;
            ב. פועם;
            ג. בעוצמה בינונית עד קשה המגבילה או מפסיקה את הפעילות היומיומית;
            ד. מתגבר בעת פעילות גופנית, כמו למשל עליה במדרגות.

3. בעת כאב הראש יש לחולה לפחות אחד מהתסמינים הבאים:
            א. בחילה ו/או הקאה
            ב. פוטופוביה
            ג. פונופוביה.

כעת משהינכם מומחים למיגרנה נותרה השאלה – בשביל מה צריך לאבחן אותה בכלל? האם לא די במשכך כאבים, יהיה אשר יהיה, כנגד כאב הראש – מיגרנה או לא? והתשובה המפתיעה הינה שלילית!

השימוש במשככי כאבים, כגון: אופטלגין, אקמול, אלגוליזין פורטה ודומיהם או תרופות נוגדות דלקת, כגון: אספירין, אינדומד, נקסין ודומיהם עלולים לגרום להחמרת כאבי הראש! המטופלים אשר לא אובחנו כמיגרנוטיים ימשיכו במקרים אלו ליטול את משככי הכאבים, בשעה שכאבי הראש מהם הם סובלים רק יחמירו! תופעה זו תלך ותחמיר לאורך זמן! תרופות נוגדות דלקת יש להשתמש, אם בכלל, רק בכאבי ראש קלים עד בינוניים, אך לא בחזקים שבהם. נרקוטיקה (כגון: אוקסיקונטין, או תרופות ממשפחת האופיאטיים) אסורים בתכלית!

הטיפול העיקרי במיגרנוטיים הינו באמצעות תרופות משתי משפחות עיקריות: Ergot alkaloids (למשל: קפרגוט וטמיגרן) ואלו המשפעלים את הקולטן לסרוטונין (שהמייצג הטיפוסי שלהם הינו: סומטריפטן, הידוע בארץ בשם המסחרי – אימיטרקס). סומטריפטן ניתן הן בצורת כדורים והן בהזרקות תת-עוריות או בתרסיס לאף. שתי הדרכים האחרונות יעילות יותר, אך גם מגבירות את תופעות הלוואי שלו – סומק, בחילות, היצרות בוושט ולעתים נדירות: היצרות עורקי הלב הכליליים. 

בגלל תופעת הלוואי האחרונה, יש להיזהר בנטילת סומטריפטן בעיקר בגברים מעל גיל 55, נשים לאחר הפסקת המחזור ובאלו עם הסטוריה של מחלת לב. כיום קיימות במשפחה זו תרופות מדור מתקדם יותר (כגון: נרמיג, רילרט, ריזלט וזומיג) הטוענות לאפקטיביות גבוהה יותר תוך הפחתה בתופעות הלוואי. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה בטרם נטילת תרופות ממשפחה זו.

לחולים המיגרנוטיים הסובלים מהתקף בתדירות הגבוהה מאחת לשבוע מומלץ טיפול מונע. טיפול זה מבוסס על תכשירים מקבוצת חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן, או טריציקלים ולעתים תכשירים אנטי-אפילפטיים. יש ל"תפור" את התכשיר לפי נתוני החולה. כך, למשל, חולה הסובל מכאבי ראש אך גם מיתר לחץ דם, יש להעדיף טיפול מונע מקבוצת חוסמי בטא אשר פעולתם, בין השאר, הינה להפחית את לחץ הדם; אם לעומת זאת סובל החולה מקשיי שינה ודכאון, יש להעדיף תכשירים מקבוצת הטריציקלים המשרים שינה ומרגיעים, וכך הלאה.

 

לסיכום, הטיפול במיגרנה הינה אומנות בפני עצמה. בדרך כלל אין לטפל בתרופות נוגדות כאבים ויש להתאים את הטיפול לחולה הספציפי. המסקנה לקוראים: באם מתעורר חשדך כי כאב הראש ממנו הינך סובל/ת הינו מיגרנוטי – אוץ רוץ לרופא המשפחה למען יתאים עבורך את הטיפול הנכון עבורך. מן הראוי להדגיש, כי התאמה זו עשוייה לעתים לדרוש בדיקת מספר אפשרויות, אך לבסוף סביר למדי שתימצא התרופה הגואלת.