מחלת לב, התקף לב, אוטם שריר הלב

דרגו את המאמר

קרוב ל- 1.5 מליון אמריקאים החשים בכאב מעין זה מדי שנה לא יוצאים כל כך בקלות. הם חווים אוטם שריר לב, או במלים עממיות יותר: "התקף לב". מחלות לב וכלי דם הן גורם התמותה והתחלואה הראשי בגברים ונשים בארה"ב – קרוב ל- 50 אחוז ממקרי המוות נגרמים בעטיין. המספרים בארץ אינם שונים בהרבה. 

ניתן לסווג את מחלות הלב העיקריות לשלושה סוגים: מחלת לב כלילית, אי-ספיקת לב, והפרעות בקצב הלב. מחלת הלב הכלילית, שהיא הנפוצה ביותר בין מחלות הלב הקטלניות, מתגלה בדרכים הבאות: תעוקת לב, אוטם בשריר הלב, איסקמיה שקטה של שריר הלב ומוות פתאומי.

אבהיר תחילה מספר מושגים בסיסיים. מחלת לב כלילית נובעת מהספקת דם לקויה לשריר הלב. שריר הלב ניזון מהעורקים הכליליים המספקים לו מזון וחמצן. כשאלה חסומים מסיבות שונות הוא זועק לעזרה. זעקה זו של הלב לעזרה קרויה בשפה המקצועית בשם "איסקמיה". הביטוי הקליני של מצב זה הינו כאב חזה לצורותיו השונות. כאב החזה ה"אופייני" לאיסקמיה הינו: כאב עז, לוחץ בקידמת החזה (אך יכול להופיע גם במקומות מרוחקים יותר ממנו, כגון: יד, בטן ואפילו לסת תחתונה), קשור בדרך כלל למאמץ גופני כלשהו ומוקל במנוחה. כשמצב זה מתמשך, עלול אזור זה המצוי במצוקה למות כליל, כלומר לעבור נמק. זה המצב הקרוי "אוטם בשריר הלב". שריר לב מת לא ניתן יותר להחיות. הביטוי הקליני של מות השריר לא חייב להיות דרמטי במיוחד, לעתים יבוא לידי ביטוי בצורת הכאב האיסקמי שתואר לעיל, בעוצמה חזקה יותר אך בהחלט עשויה להיות אף חלשה יותר ולעתים כלל בלתי מורגשת.

המשמעות המעשית של שריר לב מת הינה פגיעה בתיפקודו הכולל של הלב. הלב כולו הינו איבר שרירי המשמש כמעין משאבה להזרמת הדם בגוף. פגיעה בחלק מהשריר פוגעת ביכולתו לבצע פעולה זו של הזרמת דם. לאחר "התקף לב" האדם יתעייף מהר יותר, יכולתו לבצע מאמצים תקטן והוא חשוף לסיבוכים שונים. הסיבוכים העיקריים הינם: אי-ספיקת לב, הפרעות קצב ומוות פתאומי. 

אי-ספיקת לב מתרחשת כאשר הלב אינו מסוגל לתפקד יותר כמשאבה יעילה וכתוצאה לכך נאגר בו דם, או כתוצאה למפל לחצים נאגרים נוזלים בריאות – מצב הקרוי בצקת ריאות. בשני המקרים האדם חש עצמו כנחנק בעודו בחיים – אחת הקטסטרופות הקשות ביותר שיכול אדם לחוות אי פעם בחייו.

הפרעות קצב נובעות כאשר יחד עם רקמת שריר הלב מת או נפגע עצב או סיב הולכה בלב וכתוצאה לכך מנגנון ההתכווצות של הלב נפגע. הלב במקרה זה יפעם לאט יותר (פחות מ- 50 פעימות לדקה) או מהר יותר (מעל 100 פעימות לדקה במנוחה). כתוצאה לכך האדם עלול לחוש בפעימות ליבו (פלפיטציות) או אף לחוש אי-נוחות כלשהי ולעתים קרובות לא לחוש דבר פרט לעייפות וקשיי תיפקוד ניכרים.

התמונה העגומה לעיל ניתנת להמתקה על ידי שתי הבשורות הטובות הבאות. האחת, שתוכניות המניעה למיניהן, השמות דגש על הפחתת שומנים, הפסקת עישון, אימון גופני וכד' מצמצמות במידה משמעותית את הסיכון ללקות במחלת לב כלילית. והשניה, שתוכניות השיקום המיועדות לשורדים לאחר אוטם שריר הלב או הלוקים בתעוקת-לב ואף אלו שעברו ניתוח מעקפים ואנגיופלסטיה – עובדות. 

האימון הגופני שבמסגרת שיקום חולי-לב מפחית את קיומם של התסמינים האופייניים לתעוקה בקרב חולים הלוקים במחלת-לב כלילית. האימון הגופני משפר מדדים של תיפקוד נפשי-חברתי שהינו בעל חשיבות מרכזית בשיקומו של חולה הלב. בטיחותם של האימונים הגופניים שבמסגרת שיקום חולי-לב מוכחת בניתוחים מצטברים של התנסויות רפואיות. יחד עם זאת, אימון גופני לכשעצמו אינו גורם לשיפור מתמשך ומשמעותי ברמת השומנים אם כי משפרו (ובעיקר מעלה את ה"כולסטרול הטוב" – HDL המספק הגנה). טיפול מיטבי בשומנים דורש דיאטה שהותאמה במיוחד וכשיש בכך צורך רפואי – טיפול תרופתי, כרכיב בשיקום לב רב-גורמי.

עד לאחרונה נהוג היה לייעץ למטופלים לתרגל עד דופק-מטרה של 70 עד 85 אחוזים מהדופק המירבי, אליו הגיעו במבחן המאמץ ההתחלתי. ואולם התברר שאימון גופני בעוצמות שהן רק בין 50 ל- 70 אחוזים מן הדופק המירבי, מחולל שינוי דומה והוא משפר את ההיענות ארוכת-הטווח לתירגול. ניתן אף לומר, כי אימון גופני בעל עוצמה נמוכה יותר מגביר הן את זמינותו של התירגול הגופני והן את הדבקות בו בקרב מספר גדול של חולים כליליים, בעיקר חולים קשישים ולא מתורגלים, וכן אלה שכושרם הגופני נמוך.

דפוס התנהגות מסוג A זכה ליותר תשומת-לב מכל משתנה פסיכולוגי או התנהגותי אחר, כגורם סיכון למחלת לב כלילית. אנשים תחרותיים, המצויים בתחושה מתמדת של דוחק זמן, ועוינות המתעוררת בקלות משתייכים לדפוס זה בעוד שאנשים הנעדרים מאפיינים אלה שייכים לדפוס התנהגות מסוג B. אחד המחקרים בתחום זה גילה כי גברים בעלי דפוס-התנהגות מסוג A הינם בעלי סיכון גבוה פי חמישה ללקות באוטם חוזר בהשוואה לגברים בעלי דפוס התנהגות מסוג B. בניתוח גורמים מדוקדק יותר הסתבר שדפוס התנהגות זה הינו גורם סיכון עצמאי שאינו תלוי בגורמים סיכון אחרים כגון: כולסטרול, יתר-לחץ-דם ועישון.

אחד המאמרים הבאים ידון בהרחבה רבה יותר בגורמי הסיכון למחלת הלב ובמניעתם. עד אז מומלץ ביותר לפנות לרופא המשפחה לקבלת הסבר כיצד ניתן למנוע מחלת לב כלילית – כי לפחות את המחלה הקטלנית הזו יש ביכולתך למנוע!