קביעת פיצוי בגין רשלנות רפואית של מרכז רפואי רבין

דרגו את המאמר

דלקת קרום המוח לאחר ניתוח להסרת גידול בראש - האם מדובר ברשלנות רפואית?

בית המשפט קיבל את תביעתו של אדם שטען לרשלנות רפואית במהלך ניתוח. התובע הגיע לבית החולים על מנת לעבור ניתוח בשיטת האנדוסקופיה בראשו, וזאת במטרה להסיר גידול שהתגלה במוחו ופגע בעצב הראייה השמאלי. לאחר הניתוח, התובע סבל מכאבים שונים ושב לבית החולים מספר פעמים על מנת לבדוק את מקור הכאבים ואף בוצע בו ניתוח נוסף. התובע היה במעקב במשך מספר שנים ורק לאחר שש שנים, כאשר פנה לבית חולים אחר, התגלה כי הוא סובל מדלקת קרום המוח בעקבות הניתוחים והטיפול.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הנתבעים – בית החולים והרופאים, התרשלו כלפיו בביצוע הניתוח הראשון, במעקב שלאחר מכן ובמעקב שלאחר הניתוח השני. רשלנות זו, לטענתו, גרמה לכך שהוא לקה פעמיים בדלקת קרום המוח ונותר עם פגיעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות קשות.

בגין פגיעות אלו תבע התובע פיצוי כספי. הוא ביסס את תביעתו על עילות הרשלנות ופגיעה באוטונומיה. התובע טען כי יש להעביר את נטל השכנוע אל הנתבעים וזאת משום שהרשומות הרפואיות הנוגעות לאופן טיפולו היו חסרות ולקויות. לכן, היה בידיו קושי להוכיח את אמיתות טענותיו ונגרם לו נזק ראייתי. הוסיף התובע וטען כי הופרה חובת הגילוי כלפיו, היות ולא ניתן לו הסבר טרם הניתוח הראשון בדבר הסיכונים והסיבוכים השונים.

מנגד, הנתבעים טענו כי הטיפול שניתן על-ידם לתובע היה מקצועי ומיומן. החלטות ופעולות הצוות הרפואי נעשו תוך הפעלת שיקול דעת רפואי מעמיק ולא היה בידיהם למנוע את השתלשלות האירועים. כמו כן, לטענתם לא נגרם נזק ראייתי היות ולא קיים חסר ברישום הרפואי ולכן אין להעביר את נטל השכנוע אליהם.

החלטת בית המשפט

ראשית, בית המשפט קבע כי אין להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעים היות ולא נגרם נזק ראייתי כטענת התובע.
שנית, בית המשפט דחה את טענת התובע בדבר הפרת חובת הגילוי כלפיו. אמנם הנתבעים החתימו את התובע על טופס כללי, אך ניתן לו על ידי הרופא הממליץ הסבר מפורט בדבר הסיבוכים והסיכונים האפשריים. זאת ועוד, מומחים שונים הסכימו כי הדרך הטובה ביותר לטיפול בגידול מסוג זה היא בביצוע ניתוח מסוג זה.

אי לכך, לאור העובדה כי התובע הוכן מבחינה נפשית לתקלה אפשרית והוסבר לו מהלך הניתוח גם אם לא פורטו מלוא הסיכונים, סביר להניח שהוא לא היה מוותר עליו. לכן, הייתה הסכמה מדעת לניתוח הראשון והטענה בדבר הפרת חובת הגילוי נדחתה.

סיבוך רפואי נדיר

בנוגע לטענת הרשלנות של הנתבעים, הוגשו מספר חוות דעת על ידי הנתבעים. לפי דעתם של רוב המומחים, הסיבוך ממנו סבל התובע הינו סיבוך נדיר וכמעט בלתי ניתן לגילוי. רק מומחה אחד טען כי לא מדובר בתופעה נדירה בניתוחים מסוג זה. התובע נמנע מלחקור מומחה זה על חוות דעתו היות ולדידו, חוות הדעת תמכה בטענותיו. בית המשפט קיבל את חוות הדעת האחרות, לפיהן מדובר בסיבוך חריג.

לאור חוות דעת אלו והממצאים העובדתיים, נקבע כי הסיבוך שלאחר הניתוח הראשון לא נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעים והרופאים לא סטו מרמת זהירות הנדרשת מרופא סביר. גם בטיפול שלאחר הניתוח הראשון, לא הוכחה התרשלות הנתבעים.

שבועיים לאחר הניתוח שב התובע לבית החולים עקב דימום באף. תופעה זו אופיינית לחולים שעברו ניתוח כשל התובע. התובע עבר סדרה של בדיקות ושוחרר מבית החולים. לטענתו, גם בהליך זה טופל ברשלנות שכן על הנתבעים היה לערוך בדיקות מקיפות יותר. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי גם במקרה זה, התנהלות הנתבעים לא הייתה רשלנית ולא סטתה מסטנדרט הרופא הסביר.

חמישה חודשים מאוחר יותר שב התובע לבית החולים עקב תופעת לוואי נוספת. אולם בפעם זאת, נקבע כי התנהלות הנתבעים הייתה רשלנית. זאת לאור העובדה כי נמנעו מלייחס משקל מיוחד לתלונות התובע, לחקור אותו לעומק על כאביו ולהפנות אותו לבדיקות מעמיקות, שהיו מתבקשות במצבו. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים לפיה לא הייתה אינדיקציה לביצוע בדיקות נוספות אצל התובע, שהרי חלפו לא מעט חודשים מיום הניתוח. הסתפקות הנתבעים בהפניה להמשך מעקב הרופא המטפל לא ענתה על סטנדרט הטיפול המצופה מרופא סביר בנסיבות אלו.

דלקת קרום המוח בעקבות טיפול לקוי לאחר הניתוח הראשון

בעקבות רשלנות זו, התובע לקה בדלקת קרום המוח ועבר ניתוח נוסף. התובע טען כי גם לאחר ניתוח זה התרשלו הנתבעים בטיפולו אך בית המשפט נמנע מלקבל טענה זו. לדידו, הנתבעים פעלו באופן סטנדרטי והתובע הוא שנמנע מלהגיע למעקב אצל הנתבעים יותר משנתיים טרם גילוי דלקת קרום המוח בפעם השנייה.

בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים בטיפול בתובע לאחר הניתוח הראשון לבין הופעת דלקת קרום המוח בפעם הראשונה, אך לא בפעם השנייה. זאת היות ולאחר הניתוח השני התובע עבר מספר בדיקות שלא הצביעו על חזרת הדלקת וסריקות שנערכו לו נמצאו תקינות.

לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וחייב את הנתבעים בפיצוי רק בגין שיעור נזקו של התובע כתוצאה מהאירוע הראשון של דלקת קרום המוח. סכום הפיצוי כלל בתוכו הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, הפסד ימי עבודה של אשת התובע, עזרת צד ג' לעבר, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות וכאב וסבל. כמו כן, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט עבור התובע.