רשלנות מקצועית של עורכת דין בעסקת קומבינציה תידון בפני בורר

דרגו את המאמר

רשלנות בעסקת קומבינציה ללא ביטחונות, האם הדיון יהיה בפני בורר? 

בית המשפט נדרש לבחון האם תביעה בגין רשלנות מקצועית של עורכת דין כלפי מושב בצפון הארץ, תתקיים מול בורר או מול בית המשפט.

בין עורכת דין לבין מושב נחתם ביולי 2000 הסכם שבו הוסכם כי עוה"ד תייצג את המושב בנוגע לקרקע בשטח של 500 דונם בשטחו. על פי ההסכם, בשלב ראשון התחייבה עורכת הדין לטפל עבור המושב בנושא של שינוי ייעוד הקרקע, ולאחר מכן התחייבה להמשיך בליווי המשפטי גם בשלב השני, לאחר שיושלם שינוי ייעוד הקרקע.

• קראו עוד על רשלנות מקצועית

כמו כן, בהסכם נקבע כי הליווי המשפטי בשלב השני יכלול גם "ניהול משא ומתן ולווי משפטי של המושב בעריכת הסכמים עם צד ג’ לשם מימוש תוכניות הבניה". בהסכם נקבע גם שכר הטרחה לו זכאית עורך הדין בגין הליווי המשפטי.

הצדדים הסכימו כי כל שאלה, סכסוך או מחלקות בקשר לביצוע ההסכם, תועבר לבורר דן יחיד אשר ימונה בהסכמה. כמו כן, על פי ההסכם, בהיעדר הסכמה בין הצדדים במשך 14 יום לאחר שצד פנה למשנהו בבקשה למנות בורר, ימונה הבורר ע"י יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל.

העסקה נופלת בגין התרסקות חפציבה והמושב מאבד ביטחונותיו

במרץ 2003 התקשר המושב בהסכם קומבינציה עם חברת חפציבה בניה פיתוח והשקעות בע"מ. על פי ההתקשרות, הייתה חפציבה אמורה לקבל זכויות בקרקע ולבנות עליה, ואילו המושב היה זכאי לקבל, בין היתר, חלק מהדירות שייבנו.

לטענת המושב, הוא העביר את זכויותיו בקרקע לחפציבה עוד בטרם קיבל את התמורה שהיה זכאי לה על פי הסכם הקומבינציה. המושב טען כי בהתאם לעצתה הרשלנית של עורכת הדין, ויתר הוא על חלק מהביטחונות לעסקה. לפיכך, כאשר קרסה קבוצת חפציבה, איבד המושב את הקרקע ללא שקיבל תמורה בגינה, משום שלא היו לו בטחונות נאותים.
 

האם התביעה תידון בפני בורר?

עורכת הדין טענה כי דינו של הסכסוך בינה לבין המושב צריך להתברר במסגרת הליך בבית המשפט. לטענתה, תניית הבוררות אינה חלה על תביעה שעילתה רשלנות מקצועית, וקיימת נחיצות דיונית ומהותית לצרך להליך צד שלישי שאינו צד בהליך הבוררות (הבנק שליווה את הסכם הקומבינציה והמפקח מטעמו).

בית המשפט המחוזי דחה את עתירתה של עורכת הדין וקבע כי תניית הבוררות, על פי פרשנותה הנכונה, חלה גם על סכסוך שבמסגרתו מעלה המושב טענות של רשלנות מקצועית נגד המבקשת. אשר לטענה השנייה, בית המשפט המחוזי קבע כי באיזון האינטרסים גובר האינטרס של המושב בניהול מהיר ויעיל של הסכסוך למול האינטרס של המבקשת.

בית המשפט ציין גם כי אין חשש ממשי לקביעות סותרות אם יתקיימו שני הליכים נפרדים, שכן אין קשר בין מערכת העובדות שעליה מתבססת תביעת המושב נגד המבקשת לבין מערכת העובדות בתביעה אפשרית של המושב (או של המבקשת) נגד הבנק.