רשלנות רפואית: אי אבחון מפרצת - התלוננה על כאבי ראש חזקים

דרגו את המאמר

תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון מפרצת מוחית

כאבי ראש הינם כאבים נפוצים מהם סובלים רבים מדי יום. ההתמודדות "הרגילה" עם כאבים אלו הינה על ידי שתיית מים ונטילת כדורי אופטלגין או אספירין. עם זאת, מה קורה כאשר כאבי ראש הינם חזקים במיוחד ומלווים גם בדלקת גרון? בדרך כלל פונים לרופא, במטרה שזה יאבחן את מקור הכאבים. הבעיה מתעוררת כאשר גם הרופאים לא מייחסים חשיבות רבה לכאבי הראש..

רופאי משפחה עלולים לפעול כך גם במקרים בהם קיימים "סימני אזהרה" לכך שהכאבים החזקים מעידים על מצב בריאותי מסוים. במידה ויגרמו למטופל נזקים שונים בעתיד, בגין העדר אבחון מתאים חרף כאבי הראש החזקים, ייתכן והרופאים יימצאו כרשלניים ותוגש כנגדם תביעה בגין כך. סיטואציה מסוג זה מתוארת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר לפנינו.

מטופלת הסובלת מכאבי ראש לקתה במפרצת מוחית

בריאותה של התובעת באופן כללי היה טוב, עד למועד תחילת ההתרחשות. היא לא הרבתה לעבור טיפולים רפואיים, ולא נהגה להגיע לקופת החולים לעיתים קרובות. בחודש דצמבר 1998 החלה התובעת לסבול מהצטננות, שיעול וכאב גרון. לאחר זמן קצר, הופיעו אצלה גם כאבי ראש. בתוך תשעה ימים, התובעת ביקרה אצל רופאי המשפחה 4 פעמים.

בהתחלה התובעת אובחנה כסובלת מדלקת בדרכי הנשימה העליונות ודלקת בגרון. בביקורה האחרונה אובחנה כחולה בסינוסיטיס. לאחר יומיים מהביקור האחרון, החריף מצב התובעת והיא התעלפה. לאחר שפונתה למיון ובוצעה לה בדיקת CT ואניוגרפיה, היא אובחנה כסובלת ממפרצת מוחית. מאז, התובעת סובלת מנכות מוחית קשה בשיעור של 100%.

התובעת תבעה את רופאי המשפחה שלה בטענה כי אם היו מאבחנים את מצבה בזמן, היה ניתן למנוע את התפרצות דימום המפרצת במוחה. בכתב התביעה התבססה התובעת על כך שתלונות בגין כאבי הראש חזקים מהוות את אחת מתופעות הלוואי של התפרצות המפרצת, אותה ניתן לאבחן מבעוד מועד. הנתבעים, מנגד, טענו כי לא ניתן היה להצביע דווקא על המפרצת וכי אין לראות בהתנהגותם התרשלות.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קיבל את עמדתה של התובעת וקבע כי היא אכן התלוננה על כאבי ראש עזים. חיזוק לכך מצא בית המשפט בגיליון הקבלה לחדר מיון, בו נרשם כי היא סובלת מכאבי ראש "תקופה של שבועיים". נוסף לכך, התובעת לא סבלה באותו המועד מסינוסיטיס, על סמך חוות הדעת שהונחו בפניו של בית המשפט.

הנתבעים הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעת לגבי מספר היבטים: ראשית, לא היה קיים רישום רפואי מדויק לגבי מצבה של המטופלת. הדבר הוביל לכך שהרופא השני שטיפל בתובעת במהלך ביקורה הרביעי, לא היה מודע לחלוטין להיסטוריה הרפואית שלה.

שנית, הרופא שבדק אותה בביקורה הרביעי, לא חקר מספיק על ההיסטוריה של כאבי הראש. דבר זה פגם בשיקול דעתו ולא אפשר לו לקבל את ההחלטה הנכונה על סמך העובדות הקיימות. שלישית, התובעת התלוננה על כאבי ראש בחלק האחורי של הראש. כאב ראש מסוג זה אינו מאפיין את הסינוסיטיס, שמלווה בדרך כלל בכאב ראש בחלק הקדמי.

ההתרשלות: לא באי אבחנה אלא בחוסר יוזמה

בית המשפט ציין כי רופא משפחה אינו נדרש לבצע אבחנה מדויקת לגבי מצבו של החולה. אבל, במקרה זה בו מיקום כאבי הראש לא היה אופייני לסינוסיטיס, היעדר החום שמאפיין סינוסיטיס והתלונות הנמשכות של התובעת, רופא המשפחה הסביר היה צריך להפנות את התובעת לבירור נוירולוגי דחוף בבית החולים. רשלנותם של רופאי המשפחה לא באה אפוא לידי ביטוי באי אבחנה, אלא בכך שהללו לא הפנו את התובעת לבית החולים.

הקשר הסיבתי

נטל השכנוע במקרה זה, לכך שלא התקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, הוטל על הנתבעים (זאת משום שאי הרישום של המידע הרפואי גרם ל"נזק ראייתי" לתובעת, והלכה פסוקה היא כי מצב זה גורם להעברת נטל השכנוע לנתבע). במקרה דנן, לא רק שהנתבעים לא עמדו בנטל השכנוע, אלא אף הוכח לבית המשפט כי התקיים הקשר הסיבתי הדרוש. 

בבדיקות שבוצעו לתובעת בחדר המיון, הרופאים מצאו כי הדימום במוחה של התובעת לא ארע באותו היום אלא היה זה דימום חוזר וחמור. במידה והתובעת הייתה מופנית לחדר מיון קודם, המפרצת המדממת הייתה מאובחנת ומטופלת. כלומר, ניתן היה למנוע את נכותה של התובעת שנגרמה עקב האיחור כאמור.

רשלנות תורמת

הנתבעים טענו כי יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת במקרה זה. זאת, משום שבין הביקור השני שלה לביקור השלישי עברו 4 ימים. בית המשפט השתכנע כי התובעת לא פנתה למיון ונשארה בבית מספר ימים כתוצאה מעצת רופאיה. על כן, אין מקום לקבוע כי אדם סביר במצבה היה נוהג אחרת. הרופאים התרשלו ועל כן יישאו בנזקיה.