רשלנות רפואית בחדר ילודים, תת תזונה ונזק מוחי

דרגו את המאמר

שופטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, יעל וילנר, חייבה את המרכז הרפואי העמק ושרותי בריאות כללית (בעלת ביה"ח) , לשלם לקטין יליד 1976 שנולד בריא, פצוי בסך של 2,160,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 20% בצירוף מע"מ והוצאות המשפט, בגין שהותו במחלקת היילודים בביה"ח, בה סבל מחוסר תזונה וכתוצאה מכך נגרם לו נזק מוחי קשה. פסה"ד כולל התייחסות לחובות צוות ביה"ח כלפי יולדות וילודים.

רקע:

הקטין התובע נולד ביום 27.5.96 זמן קצר לפני חצות, לאחר היריון ולידה תקינים בשבוע 41, במשקל 3370 גרם כשציון האפגר שלו הינו 9/10. ביום 30.5.96 בגיל 57 שעות, סמוך לחצות, בעודו מאושפז במחלוקת היילודים של בית החולים, נמצא בעריסתו כשהוא במצב כללי קשה מאוד . בבדיקה נמצא כי רמת הסוכר בדמו עמדה על אפס (0). משקלו באותה עת היה 3180 גרם , ירידה של 5.6%.

הקטין פרכס פרכוסים קשים ונזקק להנשמה והחייאה, קיבל טיפול מתאים, כולל תוספת סוכר משמעותית ומצבו הוטב.

השופטת וילנר ציינה כי שוכנעה כי הקטין סבל בעת האירוע מתת תזונה והתייבשות כתוצאה מהתרשלות הנתבעים באי מתן תוספות מזון, העדר פיקוח על כמות ההזנה, והעדר הדרכה לאם, וכי מצב זה גרם, ככל הנראה, להיפוגליקמיה (מצב של תת סוכר) וכי הנזק המוחי שנגרם לקטין הינו תוצאה ישירה של אירוע ההיפוגליקמיה.

השופטת הבהירה כי עדות האם, בזמן אמת, (שהותירה עליה רושם מהימן) כי התובע לא הצליח לינוק ולא קבל כל תזונה מעבר לתוספת שניתנה לו ע"י ביה"ח, תוצאות הבדיקות, והתרשמות הרופאים המטפלים בזמן אמת - שכנעוה כי הצטברות ראיות אלה מוליכה למסקנה כי התובע סבל מתת תזונה והתייבשות במועד האירוע והאפשרות שאירוע ההיפוגליקמיה הינו תוצאה של חוסר בתזונה במשך 57 השעות מאז לידתו ועד הארוע, היא האפשרות הסבירה ביותר מבין כל האפשרויות האחרות שהציעו הנתבעים. בכך העדיפה השופטת את חווה"ד של המומחה מטעם התובעים על פני חווה"ד של המומחית מטעם הנתבעים. לכן, קבעה, שקיים קשר סיבתי עובדתי בין חוסר בהאכלת התובע לבין אירוע ההיפוגליקמיה.

השופטת וילנר ציינה בהתייחס לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי את הדברים הבאים: "תינוק, חסר ישע, נולד בריא בבית החולים, ולא קיבל תזונה מספקת במהלך שהייתו בבית חולים. האם באמת יכולה להיות מחלוקת בדבר אחריות בית החולים לנזק שנגרם לו כתוצאה מחוסר ההאכלה? נדמה כי העובדות מדברות בעדן".

בהקשר לכך ציינה כי מסקנתה הינה שביה"ח התרשל בשמירה על שלומו של התובע ולא דאג להזנתו הראויה וזאת כתוצאה מהצטברות כל אלה: מתן תוספת מזון בכמות מזערית ובלתי מספקת; העדר הדרכה לאם התובע; העדר פיקוח ווידוא ההאכלה;

השופטת הבהירה כי המסקנה היא, כי על פניו התרשל ביה"ח, בכך שנתן לקטין תוספת מזון של 20CC בלבד במהלך שני הלילות בהן הוא שהה בחדר היילודים, כמות שאינה מספיקה אפילו לארוחה אחת מתוך 3-4 ארוחות שהיה עליו לתת לו וכי לא קבל כל מזון במשך 9 שעות רצופות בלילה הראשון ולפחות 6 שעות רצופות בלילה השני. הנתבע לא נתן כל הסבר להתנהגותו זו ולא נימק מדוע נמנע מלתת לתובע כל תוספת מזון בשני לילות אלה.

השופטת וילנר הבהירה באשר כי אין מחלוקת כי נוהל בסיסי ומתבקש הוא כי על צוות האחיות במחלקת יולדות, מוטלת החובה להדריך את היולדת בכל הנוגע להנקת היילוד, במיוחד כאשר מדובר ביולדת ראשונה אשר חסרה את הידע המתאים והניסיון על מנת לדעת אם היילוד מקבל כמות מספקת של תזונה. הדרכה זו אמורה להיות חלק מהנוהל והשגרה של מחלקת יולדות.
במקרה זה , נוכח עדותה של האם כי היא לא עברה הדרכה וכן לאור התוצאה בפועל, המדברת בעד עצמה, לפיה התובע סבל מחוסר תזונה וכן היות ולא קיים כל רישום בדבר מתן הדרכות לאם, בין פרטניות ובין קבוצתיות וזאת בניגוד למצופה- שוכנעה השופטת כי האם לא עברה כל הדרכה מתאימה, וגם בכך התרשלותם של הנתבעים.

באשר לחובת פקוח ווידוא האכלה ציינה השופטת :" אחריות בית החולים אינה מוגבלת אך ורק למתן הדרכות ליולדת, אלא אף מחובתו לפקח על ביצוע ההוראות ולוודא כי היילוד יונק ואוכל כראוי וכי האם הפנימה ויישמה את הנלמד בהדרכות, ואין להסתפק בידיעה כי הוא הועבר לאם לצורך הנקה, וזאת, אף במקרים בהם האם אינה מתלוננת כי היילוד אינו יונק כראוי. על בית החולים לנקוט במאמצים פעילים, פוזיטיביים, כדי לוודא את הנקת היילודים, לרבות רישום מפורט ועקבי בדבר הזנתו של היילוד לאחר כל ארוחה וארוחה. אל לו לבית החולים להתנער מאחריות לתזונתו של היילוד, על ידי כך שהיילוד נמסר לאם להניקו. בכך לא יוצא בית החולים ידי חובתו. עליו לוודא, גם בהעדר כל תלונה מצד האם, כי אכן האם מניקה או מצליחה להניק את היילוד".

במקרה זה קבעה, ביה"ח לא פיקח על ההאכלה ולא ווידא כי התובע ינק כראוי וקיבל את כמות המזון הנדרשת. השופטת דחתה את עמדת הנתבעים לרשלנות תורמת מצד האם וקבעה כי לא שוכנעה כי יש להטיל על האם אחריות, אף לא ביחד עם אחריות הנתבע, שכן אין לבוא בדרישות לאם חסרת ניסיון אשר לא קיבלה כל הדרכה ו/או ייעוץ בנושא ההנקה והסתמכה, בצדק, על הטיפול שניתן לתובע על ידי הצוות בחדר היילודים.

אשר לנזק קבעה השופטת וילנר כי כתוצאה מהאירוע סובל התובע משיתוק מוחין המתבטא בפיגור שכלי בינוני, בחולשה בפלג הגוף הימני, אפילפסיה פעילה, מיקרוספליה נרכשת, פזילה, אטקיסה וכן פיגור מוטורי וקוגניטיבי עם איחור ניכר ברכישת השפה, קבעה כי נגרמה לו 68.2% נכות משוקללת וקבעה כאמור כי יש לפצותו בסכום הנ"ל.

תביעת האם עצמה נדחתה מחמת התיישנות.