נכות אסטתית עקב רשלנות רפואית

דרגו את המאמר

דוגמא לפסק דין נכות אסטתית: 

הוטרד מקמט שהיה במצחו. התובע פנה למכון לטיפולים קוסמטיים, שם טופל, על פי הנטען, על ידי ד"ר כ' בסידרה של זריקות סיליקון, למילוי הקמט.

כתוצאה מהטיפול, הופיעו על מצחו של התובע, נפיחויות וגבשושיות אדומות - גרנולומות. התובע טופל בהזרקות מקומיות של סטרואידים אך הבעיה לא נפתרה וגבשושיות ממשיכות להופיע על מצחו של התובע, במיקום ובחומרה משתנה. בנוסף לנכות הרפואית-אסתטית, בשל הגבשושיות שנותרו על מצחו, טוען התובע כי כתוצאה מהטיפול הכושל ותוצאותיו, נגרמה לו נכות נפשית. 

השאלות השנויות במחלוקת והטעונות הכרעה, הינן כדלקמן:

• האם ד"ר כ' טיפל בתובע?
• הזרקת סיליקון - מהות הטיפול והקשר בינו לבין מצבו של התובע.
• האם הזרקת סיליקון לצרכים קוסמטיים, אושרה על ידי משרד הבריאות, בתקופה הרלוונטית?
• שאלת ה"הסכמה מדעת" - האם התובע קיבל הסבר על מהות הטיפול והסיכונים הכרוכים בו?
• אחריות ד"ר כ' - האם הוכחה התרשלות בטיפול רפואי?
• אחריות משרד הבריאות.
• חלוקת האחריות בין הנתבעים.
• מהות הפגיעה וגובה הנזק.

אדון בשאלות האמורות, על פי סידרן.

הזרקת סיליקון לצרכים קוסמטיים - האם מדובר בטיפול שאושר על ידי משרד הבריאות?

בפתח הדיון בשאלה זו, ראיתי להתייחס לטענת הנתבע כי פרופ’ א', המומחה מטעם בית המשפט, מזוהה עם המתנגדים לשימוש בסיליקון למטרות קוסמטיות וכי בחוות דעתו, מצא הזדמנות נוספת, לצאת כנגד השיטה, מבלי שקיים בסיס רפואי להתנגדותו.

בסוגיה זו, מסתמכים הצדדים על שני חוזרים שהוצאו על ידי מינהל רפואה, במשרד הבריאות.
החוזר הראשון הינו חוזר מס’ 54/96 מיום 24.6.96, נ/20 (להלן: "החוזר הראשון"), הקובע כדלקמן:
"לאחרונה הובא לידיעתנו כי נעשה שימוש בהזרקת סיליקון נוזלי לצרכים קוסמטיים.

הננו להביא לידיעתכם כי סיליקון נוזלי המוזרק לצורך עיבוי שפתיים והסרת קמטים, מביא אומנם, בטווח הקצר לתוצאות הרצויות אך בטווח הארוך, נגרמים, בשל נדידת הסיליקון הנוזלי סיבוכים, בהם דלקות ואובדן צבע (דיסקלרציה) של רקמות סמוכות וכן להופעת גרנולומות.

משרד הבריאות אינו מאשר את השימוש בסיליקון הנוזלי למטרות אלה והליך הזרקות לצרכים קוסמטיים אינו הליך רפואי מקובל. בשל כך ובשל הסיבוכים שתוארו לעיל אוסר משרד הבריאות את השימוש בסיליקון נוזלי לצרכים קוסמטיים.

יש לציין כי, איסור השימוש בסיליקון הנוזלי מתייחס לטיפולים קוסמטיים בלבד ואין הוא מתייחס לשימושים מותרים ומקובלים אחרים בסילקון (כגון: טיפול בהיפרדות הרישתית או, משתלי סילקון לשד)...".

החוזר השני, הינו חוזר מס’ 25/2000, מיום 6.8.00 (צורף לחוו"ד ד"ר א', במ/2) הקובע כדלקמן:

"1. בהמשך לחוזרנו שבסימוכין (החוזר הראשון - ב.ט.) ובהתאם להמלצות וועדה שמונתה לבדיקת השימוש בהזרקת סיליקון נוזלי למטרות אסתטיות, הננו להודיעכם כי כל שימוש בסיליקון להזרקה מותר רק כאשר נעשה שימוש בתכשיר MEDICAL GRADED SILICONE הרשום באחת הארצות שלהלן: ארה"ב, קנדה אוסטרליה או ארצות השוק האירופאי המשותף, וזאת, ללא התייחסות להתוויה שאושרה בארצות אלה.

2. רופא רשאי לעשות שימוש בסיליקון נוזלי לצרכים קוסמטיים, על פי שיקול דעתו וזאת לאחר שהסביר למטופל אודות הטיפול והשלכותיו, לרבות תופעות הלוואי האפשריות, ויחתים אותו על טופס הסכמה מדעת.

3. על טופס ההסכמה מדעת לכלול כמינימום הכרחי את האמור להלן:

א. החומר איננו מאושר לשימוש למטרה קוסמטית של מילוי קמטים או שקעים תת עוריים, אף לא במדינות כמו: ארה"ב, אוסטרליה, אנגליה וצרפת.
ב. תופעות הלוואי עלולות להופיע שנים רבות לאחר הזרקת החומר. תופעות אלה הן בלתי הפיכות וחלקן אינו ניתן לטיפול או לתיקון.

ג. תופעות הלוואי והסיבוכים כוללים בין היתר:

1. כאבים ונפיחות מקומית במקום ההזרקה.

2. שטף דם – חולף תוך שבוע עד 10 ימים.

3. הזרקת יתר של חומר הגורם לבליטה מקומית – בלתי ניתן לתיקון.

4. שינוי צבע באזור ההזרקה.

5. התקשות מקומית (בדרך כלל, עקב הזרקות גדולות יותר של סיליקון) – בלתי ניתן לתיקון.

6. הופעת גרנולומות (גושים דלקתיים תת עוריים) התהליך נדיר אבל עלול לגרום לעיוות כאשר אינו מגיב לטיפול.

7. רובם הגדול של תופעות הלוואי נדיר ומגיב טוב לטיפול מקומי או סיסטמי, אבל חלקן הקטן עלול לגרום לנזק ועיוות מקומי בלתי הפיך שאינו מגיב לטיפול".

הסכמה מדעת - המישור הנורמטיבי

31. הלכה היא, כי אין די ב"הסכמה פורמלית", לקבלת טיפול רפואי ועל מנת שהסכמתו של מטופל, תחשב כ"הסכמה מדעת", יש לספק לו מידע הולם על מצבו, מהות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו וטיפולים אלטרנטיביים אפשריים.

הפרתה של החובה לספק למטופל את המידע הדרוש, לצורך קבלת החלטה מושכלת, האם לבחור בהליך רפואי, זה או אחר, עשויה, היא לכשעצמה, להעמיד למטופל, זכות לפיצויים, בעילה של רשלנות.
אשר להיקפה של חובת הגילוי וההסבר, הרי ככל שיש למטופל זכות בחירה רחבה יותר באשר לעצם ביצוע הטיפול, דהיינו; כשמדובר בטיפול אלקטיבי ומקל וחומר - בטיפול קוסמטי שאין בו כל צורך רפואי, כך מתרחבת חובת ההסבר והגילוי.

על הרופא להביא בפני המטופל את מלוא המידע בדבר הסיכונים הכרוכים בטיפול, תופעות הלוואי האפשריות ודרכי הטיפול בהן, על מנת שהמטופל יוכל לבצע בחירה מודעת ומושכלת, המבוססת על היתרונות הגלומים בטיפול אל מול הסיכונים הכרוכים בו, כדברי כב’ השופטת דורנר, ב"פרשת שטנדל": "ואכן, הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד שני.

זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו, גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא, כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עימו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוואנטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש, ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר.

ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי - שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח-חיים רגיל - נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים. זאת, גם אם סיבוכים אלו נדירים.

דרישה נרחבת זאת מתחייבת במיוחד בתקופתנו, שבה מתפתחת רפואה פרטית המציעה לציבור הרחב - אם בדרך ישירה באמצעות פרסומים, ואם בעקיפין, בהסתמך על מוניטין של רופא המקיים מרפאה פרטית - ניתוחים אלקטיביים למיניהם, כגון ניתוחים לשיפור הראייה באמצעות לייזר. ניתוחים אלו מיועדים לשפר את איכות החיים של המטופלים, אך מטבע הדברים יש בהם אף סיכונים, שאותם יש לגלות לחולים" (שם בעמ’ 758-759).

בענייננו, כשמדובר בטיפול קוסמטי-אסתטי, שאין בו כל צורך או תועלת רפואית, למעט רצונו של התובע, לשפר את מראהו החיצוני, מקבלים הדברים משנה תוקף ועל אחת כמה וכמה שמוטלת על הרופא המטפל, חובת גילוי מוגברת, הכוללת מתן הסבר מקיף בדבר כל הסיכונים הכרוכים בטיפול, אף אם נדירים הם.

סוף דבר

סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 265,000 ₪. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, סך של 265,000 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד, בשיעור 20% ומע"מ כחוק וכן החזר הוצאות המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד הוצאתן ועד ליום פסק הדין.
הנתבעים אחראים, כלפי התובע, ביחד ולחוד.

חלוקת האחריות, בין הנתבעים, כפי שנקבעה בסעיף 50 לפסה"ד, 70% על הנתבעים 1 ו- 2, ד"ר כ' ורייכר, ביחד ולחוד ו- 30%, על הנתבע מס’ 3, משרד הבריאות. הסכומים האמורים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.