רשלנות רפואית בית החולים הדסה אשר גרמה לאבדן אשך

דרגו את המאמר

רשלנות רפואית באבחון תסביב אשך

בתי החולים חשופים לתביעות רשלנות רבות. לעיתים, גם לאחר שהרופא נותן טיפול סטנדרטי, מוגשת תביעת רשלנות על ידי החולה. האם אי אבחון של תסביב אשך, למרות הגעתו של המטופל לבית החולים, עלה כדי רשלנות רפואית?

התובע במקרה דנן הגיע לבית החולים אותו מפעילה הנתבעת עקב הקאות וכאב בטן שהחל לטענתו כ–12 שעות קודם לכן. הוא נבדק ושוחרר לביתו עם הנחיה להימצא במעקב רופא המשפחה ולחזור לטיפול במידה והכאב מחמיר. התובע טען כי לאחר שחרורו, פסקו ההקאות אך הוא החל לסבול מכאבים באשך שמאל וכעבור מספר ימים פנה שנית לבית החולים. עם הגעתו, אובחן נמק באשך והיה עליו לעבור ניתוח במהלכו נכרת האשך.

טענות הצדדים

לטענת התובע, התרשלות הנתבעת היא שגרמה לאבדן האשך. לדידו, היה על הנתבעת לערוך בדיקות מקיפות עם הגיעו לבדיקה בפעם הראשונה. לו הו נערכות בדיקות אלו, היה מתגלה תסביב האשך והיה ניתן להצילו ולמנוע את הנמק. מומחה מטעם התובע ציין כי לו הייתה מתבצעת בדיקה של האשכים, הנחשבת כבדיקה שבשגרה אצל כל בחור בגילו של התובע, המתלונן על כאבי בטן, היה ניתן לאבחן את תסביב האשך ולמנוע את כריתתו.

מנגד, הנתבעת טענה כי לא התרשלה בטיפול בתובע. לגישתה, נערכה בדיקה לאשך, ומכל מקום, חלפו מספר ימים בין הגעת התובע בפעם הראשונה ובדיקתו לבין הניתוח הבהול. במהלך תקופה זו, נגרם תסביב האשך ולכן אין בכך שהתובע שוחרר ללא בדיקה של האשכים כדי לגרום לנזק. כמו כן, הנתבעת טענה לקיומו של אשם תורם מצד התובע והוריו בכך שלא חזרו לבית החולים מוקדם יותר, עם הופעת הכאב בפעם הראשונה.

חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת העלתה כי התובע עבר בדיקה מקיפה אשר לא הצביע על כל ממצא חריג. בנוסף, מאחר והתובע פנה לבית החולים 12 שעות לאחר תחילת הכאבים בבטן, הרי שאם הוא סבל מתסביב האשך, הדבר היה גורם לכאבים עזים והיה נמצא בספירת הדם שנערכה. לפיכך, לדעת המומחה, אין קשר בין פנייתו הראשונית של התובע לבדיקה לבין הופעת תסביב האשך וכי זו הופיעה מאוחר יותר.

החלטת בית המשפט

בית המשפט מינה מומחה מטעמו וזה קבע כי היה על הרופא הבודק, עת הגיע התובע בפעם הראשונה לבדיקה, לבדוק את תוכן שק האשכים. הוא הוסיף כי לפי רישום הנתבעת, לא נערכה בדיקה זאת, או שתוצאתה לא נרשמה. המומחה סבר כי אין להטיל על התובע או על הוריו אחריות לכך שלא שבו לבדיקה מיד עם הופעת הכאב, למרות שהונחו לעשות כך. זאת עקב העובדה כי האחריות לבדיקת התובע הייתה מוטלת על הנתבעת ולא על התובע עצמו או על הוריו. "לו הנתבעת הייתה מאבחנת את התובע באופן יסודי יותר, היה כנראה ניתן להציל את האשך", טען המומחה.

בית המשפט קבע כי בעניין השאלה בדבר עריכת בדיקה לאשכים לתובע בפנייתו הראשונה לנתבעת, יש להעדיף את גרסת התובע. כלומר, בהיעדר כל ציון לקיום בדיקת אשכים ברשומות הרפואיות, קמה חזקה נגד הנתבעת לפיה היעדר רישום מצביע על כך שהדברים לא נעשו. הנתבעת לא הצליחה לסתור חזקה זו והעדויות שהובאו מצדה לא התקבלו על ידי בית המשפט.

גם טענת הנתבעת בדבר היעדר חובה לתיעוד כל בדיקה שנעשתה נדחתה. טענה זו לא התיישבה עם עמדת משרד הבריאות כפי שהיא מופיעה בחוזרים שונים ועם גישת הפסיקה בעניין. משנקבע כי לא נערכה בדיקה לאשכים, עלתה השאלה האם בעת פנייתו הראשונה של התובע הוא סבל מתסביב האשך. לגרסת הנתבעת, לא יתכן כי סבל מכך שכן לו היה סובל מהתסביך, הכאבים היו מחרפים במהרה ולא כפי שתוארו על ידי התובע. לשיטתה, תוצאות בדיקת הדם שנערכו לתובע היו תקינות ולא התגלה כל ממצא בבדיקה הרקטלית.

טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט. לפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לא היה בתוצאות בדיקת הדם כדי לשלול את תסביב האשך. בנוסף, המומחים גרסו כי לא היה די בהנחה שהתובע היה אמור לסבול מכאב עז באותו שלב על מנת להביא למסקנה כי הוא לא סבל מתסביב האשך בעת ביקורו הראשון אצל הנתבעת.

בית המשפט קבע כי לאור מאזן השיקולים, האפשרות המסתברת יותר היא כי הנתבעת נכשלה באיתור תסביב האשך בעת הביקור הראשון מאשר כל אפשרות אחרת ולכן התרשלה בטיפולה בתובע. כמו כן, נדחתה טענת הנתבעת בדבר אשם תורם של התובע היות ולא הוכח כי ניתן היה למנוע את כריתת האשך לו התובע היה חוזר לבית החולים מוקדם יותר.

לסיכום, בית המשפט קיבל את טענות התובע וחייב את הנתבעת לשלם פיצוי בסך של 250,000 ₪ לתובע. ראשי הנזק בגינם ניתן פיצוי היו הפסד השתכרות לעתיד ונזק לא ממוני. נזק זה נבע מאבדן האשך והפגיעה הנפשית שבאה בעקבותיו, לרבות החשש הסובייקטיבי מאובדן הפוריות והסיכוי להינשא ולהקים משפחה.