קביעת רשלנות רפואית של מכבי שירותי בריאות

דרגו את המאמר

רשלנות רפואית בביצוע בדיקות במהלך ההריון - מחלות המולטיות

לעיתים, במהלך ההריון, עולה חשש למחלות שונות המועברות לעובר מהאם, ובניהן גם מחלות המולטיות - הקשורות במערכת הדם של האם והעובר. מחלה זו הינה הסיבה הנפוצה לאנמיה אצל ילודים, אך ניתנות למניעה באמצעות בדיקות דם שונות, חיסונים ומעקב תדיר של האם.

במידה וקופת החולים לא מבצעת מעקב זה ועולה החשש לקיומה של מחלה זו, היא חשופה לתביעת רשלנות רפואית ופיצויים מצד האם. כך היה במקרה דנן, בו התובעת נכנסה להריונה הראשון בשנת 2001 ולא קיבלה את החיסון הנדרש למניעת המחלה, אלא לאחר לידת התינוק.

טענות הצדדים

התובעת טענה כי מראש הייתה צריכה לקבל את החיסון הנוגד בשל הבדל בסוג הדם בינה לבין בעלה על מנת למנוע סיבוכים בהריון זה ובהריונות עתידיים, לה ולעוברים. לטענתה, שגתה הרופאה כאשר במחדלה לא שלחה את התובעת לבדיקה שנייה ולכן לא קיבלה את החיסון במועדו הרצוי - במהלך הריון.

זאת ועוד, גם אם הופנתה התובעת לבדיקה במועד הרצוי, הרי שאין תיעוד להפניה זו. כמו כן, הוסיפה התובעת, לא הועבר לה מידע במהלך ההריון אודות סיכוני המחלה והחיסון המונע. לדידה, הרופאה כלל לא שוחחה עימה על בדיקות גילוי המחלה שעליה לבצעה ועל הסיכונים הכרוכים בהימנעות מבדיקה וטיפול בנושא.

לטענת הנתבעת, הרופאה המטפלת הפנתה את התובעת באופן ידני לבדיקה שכזו והתובעת היא שנמנעה מלבצען במועד הדרוש. בנוסף, הרי שבדיקה ראשונה לגילוי נערכה במועד המקורי לעריכתה ויצאה תקינה, והיא לא הייתה מבוצעת ללא הפנית רופא. הפניה זו אמנם לא נמצאה, אך לאור העובדה שהבדיקה נעשתה, הרי שגם הפניה לבדיקה השנייה ניתנה על ידי הרופאה המטפלת.

הנתבעת טענה כי התובעת התרשלה אף היא כאשר נמנעה מביצוע בדיקות שונות אליהן הופנתה על ידי הרופאה המטפלת במועדן המקורי ואף חזרה לביקורת מאוחר מכפי שהתבקשה. לטענת הנתבעת, בשל העובדה כי התובעת איחרה בביצוע בדיקת הדם, לא היה טעם לבצע את הבדיקה לגילוי המחלה היות והתובעת הייתה בשלב מאוחר של ההריון, בו לא ניתן כבר לתת חיסון.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי לאור הנתונים העובדתיים השונים, נוטה המאזן הכולל לחובת הנתבעת. זאת היות ולא נמצא כל תיעוד להפניית התובעת לביצוע הבדיקה השנייה, הן במחשב והן תיעוד ידני. נוסף על כך, אין מקום לקבל את הטענה בדבר אי ביצוע הבדיקה הספציפית בשל איחור התובעת היות ושאר הבדיקות אליהן הופנתה בוצעו.

זאת ועוד, מצופה מהרופאה המטפלת להסב את תשומת ליבה של התובעת לסיכוני המחלה ומניעתה באמצעות החיסון. הוסיף בית המשפט כי הרופאה המטפלת התרשלה במחדלה כאשר נמנעה מהבהרת חומרת הסכנה האפשרית הטמונה באי ביצוע הבדיקות הנחוצות במועד הרצוי לאם ולעובר ולא ביצעה מעקב אחר ההריון כנדרש.

המשיך בית המשפט והכיר בכך כי אין להטיל את חובת המעקב אך ורק על הרופאה, היות והתובעת היא שאחראית לגופה ועליה לקחת אחריות ולבצע את המוטל עליה במועד, אך הדבר לא מצדיק את שחרור הרופאה מאחריותה. עם זאת, לתובעת אשם תורם בכך שלא ביצעה את הבדיקות במועד ושבה לביקורת מאוחר מן הנדרש ובכך מנעה מהרופאה אפשרות לתקן את מחדלה ולתת את הטיפול בזמן.

לסיכום,

לאור מחדלה של הרופאה וחובות הנתבעת, התנהלותה של התובעת וכלל הנסיבות חילק בית המשפט את האחריות במקרה דנן כך שהנתבעת נושאת ב-70% והתובעת ב-30% לנזקים. אי לכך, פסק בית המשפט פיצוי בסך של 120,000 ₪ בגין הכאב וסבל לעבר, תוך התחשבות בנזקים עתידיים לילדיה העתידיים ובניכוי האשם תורם של התובעת וכן אומדן עבור הוצאות שונות בסך של 30,000 ₪ והוצאות משפט של התובעת.

בנוסף, ניתן סעד הצהרתי לפיו הנתבעת אחראית לנזקי התובעת וילדיה העתידיים, נזקים ישירים ועקיפים בשיעור של 70%, זאת למרות חשש הנתבעת בדבר קביעת חבות עתידית לגבי אישיות משפטית שאינה קיימת.