הוצאת מסמכים וראיות מהתיק אשר נדון בערכאות קודמות

דרגו את המאמר

הצגת מסמכים בערעור, כאשר אלו לא התקבלו כראיות בערכאה הקודמת

במסגרת ההליך הדיונים בבית המשפט, מציג כל צד את טענתיו בהתאם לעקרונות שיטת המשפט הישראלית. טענות אלו נתמכות לרוב על ידי עובדות, מומחים, עדים וראיות שונות. אולם, גם בהצגת תימוכין אלו יש לפעול על פי עקרונות שונים, המעוגנים בתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר מדובר בתביעה אזרחית.

כלומר, על כל צד להציג ראיות שאושרו על ידי בית המשפט ולהביא עדויות שייחשבו כקבילות. לעיתים, צצה מחלוקת בין הצדדים באשר לראיה או עדות מסוימת, האם ניתן להציגה או לא. אז, יכולים הצדדים לפנות לבית המשפט על מנת שיחליט בעניין.

במקרה דנן, המערערים הגישו תביעה בעילה של רשלנות רפואית כנגד המשיבות. ניתן פסק דין בעניין ועליו הוגש ערעור. במסגרת בירור הערעור, צירפו המשיבות לתיק המוצגים שני מסמכים. מסמכים אלו לא התקבלו כראיות בערכאה הקודמת ולכן המערערים פנו בבקשה להוציאם מתיק המוצגים בערעור.

שני המסמכים המדוברים היו טופס הפניה לבדיקת א.ק.ג בצירוף מכתב ואישור שיגור בפקס, שניתן מטעם המשיבות למערערים. המסמך השני היה חוברת הדרכה בעניין הוראות הפעלה של מערכת "קלינקס", מערכת לניהול מידע רפואי. 
 

טענות הצדדים

המערערים טענו כי מסמכים אלה לא התקבלו כראיות בבית המשפט קמא, ועל כן לא היה ניתן לצרפם לתיק המוצגים בערעור. המערערים טענו כי באשר לטופס ההפניה נחקרה המשיבה ונשאלה בנוגע לעדותה לפיה המערער הופנה לביצוע בדיקת א.ק.ג עוד קודם להפניה שהוצגה.

המשיבה טענה כי היא הפנתה את המבקש לבדיקת א.ק.ג וכי הפנייה זו הייתה מצויה במחשבי המשיבות. על פי דרישת המערערים נתן בית המשפט צו על פיו היה על המשיבה להמציא את ההפניה עד לישיבה הבאה. המשיבות המציאו את המסמך כאמור וכן מסמך נוסף ובו הוראות הפעלת מערכת לניהול מידע. בעקבות זאת, נדרשה המשיבה להתייצב לחקירה נוספת. במועד החקירה הנוסף, לא הוגש המסמך על ידי המשיבה, אלא היא הגישה מסמך אחר לפיו אשת המערער הייתה אצלה ביום 1.4.01. כמו כן, הוראת הפעלת מערכת לניהול מידע הוגשו והתקבלו על ידי בית המשפט בערכאה הקודמת כראיה רק בכפוף לכך שיתייצב הגורם המתאים שניתן יהיה לחוקרו בנוגע למסמכים אלה. גורם זה מעולם לא התייצב ולא נחקר בנושא.

המשיבות טענו כי הן פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט והמציאו את טופס ההפניה. המשיבות לא ידעו מדוע טופס ההפניה לא סומן כראייה, אך טענתו כי המסמך הוגש במועד שהתבקשו להגישו, יחד עם שני מסמכים האחרים. לדידן, הן עמדו בהחלטת בית המשפט להמציא את טופס ההפניה עד למועד הדיון הבא, ומכאן שהן מילאו את החלטת בית המשפט כפי שהצטוו.

החלטה - דיון בתקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי

המסגרת הנורמטיבית להחלטה בעניין הייתה תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. על פי תקנה זו ניתן היה לכלול בסיכומים מוצגים שהם מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות. בית המשפט הדגיש כי על פי ההלכה, כאשר מדובר במוצגים שבאו להוכיח עניין שבעובדה, בעל הדין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור רק בשני מקרים: אם אלה התקבלו כדין כראייה בערכאה הדיונית, או לחילופין, התקבלו כראייה בהחלטה על הגשת ראיות נוספות של בית המשפט של הערעור.

השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם טופס הפניה והוראות מערכת לניהול מידע אשר צורפו לתיק המוצגים של המשיבות וסומנו כמוצגים ב' וג' היוו ראיה חדשה, או שלא. לאחר עיון בטענות הצדדים, בפרוטוקול הדיון ובפסק דינו של בית המשפט הקודם, בית המשפט פסק כי דין הבקשה היה להתקבל. כלומר, היה מדובר בראיות חדשות שלא התקבלו בדיון הקודם ולכן היה להוציאן מהתיק.

לפסיקתו, בנוגע להוראות ההפעלה, בהחלטת בית המשפט נקבע במפורש לגבי מסמך זה כי הוא יתקבל אם יובא האדם המתאים שניתן יהיה לחקור אותו לגבי המסמך. המשיבות הודו כי אדם כזה מעולם לא הובא בפני בית המשפט ולא נחקר. ממצב זה עלה בבירור כי למרות שהמסמך סומן, הוא לא התקבל כראייה בערכאה הקודמת.

בנוגע לטופס ההפניה, נקבע במפורש בפסק הדין הקודם כי טופס ההפניה לא התקבל כראיה בפני בית המשפט.
בית המשפט החליט כי דין הבקשה היה להתקבל. משמעות החלטה זו הייתה שהמוצגים שעמדו במרכז המחלוקת הוצאו מהתיק והושבו למשיבות.