השתק פלוגתא והשתק עילה בגין מעשה בית דין - תביעת רשלנות בלידה

דרגו את המאמר

דחיית תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה - השתק פלוגתא והשתק עילה

שופט בית המשפט העליון, א' גרוניס, דחה את ערעורם של קטינה והוריה כנגד שני בתי חולים וגורמים נוספים, שהואשמו ברשלנות רפואית בעת לידת הקטינה. זאת לאחר שתביעה בעניינם כבר נדונה בעבר ונדחתה על ידי בית המשפט העליון.

המערערת הקטינה נולדה בשבוע ה–25 להריונה של אמה במשקל נמוך. זמן קצר לאחר הלידה, הועברה הקטינה למרכז רפואי אחר ואושפזה למשך מספר חודשים. אז גילו כי לקטינה בעיות עיוורון ובעיות רפואיות שונות בגינן נקבעה לה נכות גבוהה. בשנת 1994, המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין רשלנות רפואית כנגד חלק מהמשיבים.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי לא הוכחה רשלנות של בתי החולים השונים וגורמים אחרים. לפסיקתו, הבעיות הרפואיות הקשות של הקטינה נגרמו מזיהומים שונים בהם היא נדבקה והדבר נבע מכך שהיא נולדה כפג במשקל נמוך, כשמערכת החיסון שלה לא תפקדה בצורה המיטבית. על החלטה זאת, המערערים הגישו ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת הדיון בערעור, הושג הסדר לפיו הוא ידחה והמשיבים ישלמו פיצוי בסכום של 135,000 ₪.

מספר חודשים לאחר קביעה זאת, הגישו המערערים תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת הליך זה, נבחנו הממצאים שנקבעו בתביעה הקודמת ונקבע כי יש לדחות את התביעה החדשה בשל מעשה בית דין.

מעשה בית דין - הימנעות מהליכים כאשר עילת התביעה זהה

הרעיון העומד מאחורי מעשה בית דין הינו כי יש להימנע מדיונים והליכים ארוכים ומתמשכים הנתונים לשינוי. על פי עיקרון זה, במצב בו יש השתק עילה או השתק פלוגתא, לא תהיה תביעה נוספת. השתק עילה משמעו כי לא תהיה תביעה נוספת בין צדדים זהים, כאשר עילת התביעה הינה זהה. השתק פלוגתא משמעו כי כאשר הייתה הכרעה בדיון הקודם במחלוקת משפטית או עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לקביעת התוצאה, יהיו הצדדים מנועים מהעלאתה מחדש בדיון, גם אם מדובר בתביעה המתבססת על עילה חדשה.

במקרה דנן, קבע בית המשפט המחוזי כי נוצרו השתקי פלוגתא בנושאים שונים וכן השתק עילה. כלומר, המערערים היו מנועים מהגשת התביעה פעם נוספת. בית המשפט הוסיף כי השתק פלוגתא והשתק העילה פעלו לזכות המשיבים בשתי התביעות ובעלי הדין שנוספו בתביעה החדשה, ביניהן המדינה.

החלטת בית המשפט העליון - אין לקבל הערעור

שופט בית המשפט העליון מצא כי לא היה מקום לקבל את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. המערערים טענו כי נושאים שונים לא עלו במסגרת התביעה הקודמת ואף נמנע מהם להביא ראיות בנוגע לנושאים מסוימים. לטענתם, התביעה הראשונה לא התייחסה לשלב טרום הלידה אלא רק ללידה עצמה ובמה שאירע אחריה.

למרות זאת, דחה השופט את בקשתם וקבע כי עילת התביעה הראשונה, כפי שהיא הייתה מוגדרת לעניין מעשה בית דין, הייתה הרשלנות הרפואית לאורך כל שלבי הלידה – שלב טרום הלידה, במהלכה ולאחריה. נוסף על כך, בית המשפט המחוזי קבע כבר בתביעה הראשונה כי לא היה קיים קשר סיבתי בין מעשי או מחדלי בתי החולים לבין מצבה הרפואי של הקטינה.

קביעה זו יצרה השתק פלוגתא המונעת הצגת הסברים חלופיים למצב הקטינה. אם כך, ברור כי כללי מעשי בית דין מנעו הגשת תביעה חדשה כנגד אלה שהיו מעורבים בלידה ונתבעו בעבר.

זאת ועוד, השופט הוסיף כי התביעה כנגד המדינה התבססה על טענות בדבר היעדר פיקוח נאות על בית החולים בו נולדה הקטינה ועל כך שניתן לו אישור לפעול למרות העובדה שלא הייתה בו מחלקת פגים. הוא לא קיבל טענה זו. זאת היות ונמצא כי לא קיים קשר סיבתי בין נזקי הקטינה לבין הלידה עצמה, וכי מצבה נגרם מזיהומים שונים.

זיהומים אלו נגרמו עקב היותה בעלת משקל נמוך במיוחד וללא מערכת חיסונית מפותחת דייה. משכך, לא יתכן כי היה קשר סיבתי בין מחדלי המדינה והיעדר הפיקוח, בהנחה שכך היה, לבין מצבה של הקטינה המערערת. לסיכום, למרות מצבה הקשה של הקטינה, דחה השופט את טענות הקטינה והוריה בשל היעדר עילה ובסיס עובדתי לתביעה חדשה, ללא פסיקת הוצאות או פיצויים.