רשלנות רפואית בטיפול לשיפור תפקוד מיני
| דרגו את המאמר |
|
תביעה בגין רשלנות רפואית במרפאה לטיפול בתפקוד מיני
טיפולים רפואיים, על רבדיהם השונים, עלולים לגרום (לעיתים בעקבות רשלנות רפואית) לבעיות ותופעות לוואי שלעיתים מצריכות טיפול אחר בנוסף. במקרים קיצוניים נדרש טיפול משקם, המתקן את נזקי הטיפול הראשון.
במקרה דנן, התובע, בן 65, פנה לנתבעים, המנהלים מרפאה לטיפול בבעיות בתפקוד המיני, לשם קבלת טיפול רפואי בהפרעה בתפקוד המיני ממנה סבל לאורך מספר שנים. כאמור, הנתבעים ניהלו מרפאה בה הציעו טיפול שהפונה לגברים אשר היו מעוניינים לחזור לקיים יחסי מין מלאים ולהחזיר את הזקפה באופן טבעי, ללא זריקות.
טענות הצדדים
התובע טען כי בעקבות מודעה בעיתון, הוא פנה למרפאת הנתבע, הגיע לפגישת ייעוץ, ועבר בדיקה ראשונית לאחר תשלום סכום סמלי. לדבריו, הנתבע מסר לתובע כי הטיפול יארך לא יותר משלושה חודשים וביכולתו לרפא את ההפרעה. התובע החל בטיפול אשר כלל זריקות לאיבר מינו, ולא ניתנו לו כל הסברים במהלכו.
לטענת התובע, במהלך התקופה לא היו שיפורים בתפקודו המיני והוא המשיך לסבול מההפרעה. נתון זה הובא לידיעת הנתבע, אשר הבטיח כי ההפרעה תעלם לבסוף. התובע הוסיף כי לא הוסבר לו בדבר הצורך למהר לקיים יחסי מין מיד עם הופעת הזקפה עקב הטיפול וגם כאשר הזריק לעצמו את החומר בבית, לא עשה כך בשל היעדר הסבר מתאים בין הקשר לזקפה הנגרמת לבין האפשרות לקיום יחסי מין. לטענתו, הוא חשב כי הזריקות היו בשביל הטיפול לשפיכה מוקדמת ממנו סבל לאורך השנים.
בהמשך, לאחר שלא הושג כל שיפור במצבו, הרופא ביקש מהמטופל לרכוש מזרקים וחומר להזרקה מכספו. עקב סירוב התובע, הודיע הנתבע כי הוא מפסיק את הטיפול. התובע טען כי נגרמו לו נזקים בלתי הפיכים מהטיפול, שמנעו ממנו קיום יחסי מין ובשל כך פנה למרפאה אורולוגית. בעקבות הטיפול במרפאה, הומלץ לתובע להתקין תותב.
התובע הציג חוות דעת מטעמו התומכות במסקנה זו. המומחה ציין כי התובע לא קיבל הסבר בדבר אופי הטיפול ותופעות לוואי מהנתבע. כמו כן, לדידו, מדובר בטיפול הניתן על מנת ליצור זקפה ואינו מרפא את הפרעת התובע. הטיפול המקובל עבור הבעיה עליה התלונן התובע כולל טיפול פסיכולוגי, תרופתי וטיפול תומך אותו קיבל התובע בדמות הטיפול נשוא הדיון.
הרופאים טוענים - לא מדובר ברשלנות
הנתבעים הכחישו את העובדות המיוחסות להם וטענו כי ניתן לתובע הסבר מפורט ומקיף באשר לאופי ומהות הטיפול, סיכויי הצלחה והסיכונים. לטענת הנתבעים, לא התקיים הקשר הסיבתי הדרוש להוכחת רשלנות רפואית, דהיינו קשר בין הנזק הנגרם לתובע לבין הטיפול הניתן. לחלופין, הנתבעים טענו לאשם תורם של התובע ו\או של גורמים אחרים שטיפלו בו גרמו לנזקיו.
לטענתם, התובע פנה לנתבע על מנת לקבל טיפול בבעיית הזקפה, כאשר במהלך הטיפול לא הופיעו תופעות לוואי והמטופל לא התלונן על בעיה הקשורה לטיפול עצמו. הנתבעים הציגו חוות דעת מטעמם לפיו בעיות התובע נבעו מסיבות רפואיות ופסיכוגניות שונות שלא נרפאו והטיפול אותו קיבל התובע במרפאה האורולוגית החמיר את נזקי התובע. בשל חוות דעת זו, הגישו הנתבעים הודעה לצד ג' היות ולא אבחנו כראוי את מצב התובע, העניקו לו טיפול רשלני והסבו לו נזק.
צד ג' טען כי הטיפול הרשלני של הנתבעים, שלא תאם לבעייתו של התובע, הוא מקור הנזק. גם צד ג' תמך טענותיו בחוות דעת מומחה שחזר על הטענה כי הטיפולים שקיבל התובע מידי הנתבעים הם שגרמו לבעיותיו ולא הטיפול שהוענק לאחר מכן על ידי צד ג'.
החלטת בית המשפט
בית המשפט מינה מומחה מטעמו אשר בחוות דעתו ציין כי התובע סובל מנכות באיבר מינו כתוצאה ישירה מהטיפול השגוי אותו קיבל מהנתבעים. יתר על כן, הטיפול שהוענק עלול היה להביא לתופעות לוואי והאפשרות היחידה לתקנן היא באמצעות השלת תותב. לעומת זאת, הטיפול שקיבל התובע מידי צד ג' היה נכון ולא היה בו כדי להחמיר את המצב.
המומחה ציין כי התובע לא עבר אבחון נכון על ידי הנתבע, שלא נהג כרופא סביר ולא נתן את המידע המתאים בדבר סיבוכים ותוצאות הטיפול. בית המשפט הדגיש כי כלל המומחים סבורים כי הטיפול שקיבל התובע מידי הנתבע אין בו כשלעצמו לרפא את הבעיה והוא טיפול תומך בלבד.
טיפול זה היה צריך לתמוך בטיפול נוסף, אשר לגביו לא נמצאה כל עדות לקיומו או כי הוסבר עליו לתובע. כמו כן, נקבע כי ישנו קשר סיבתי בין תופעות הלוואי מהן סבל התובע לבין הטיפול הרפואי אותו קיבל מידי הנתבע, תופעות אשר בגינם לא קיבל התובע אזהרה. עם זאת, בית המשפט פסק כי אחוזי הנכות שנפסקו לתובע על ידי המומחים גבוהים מהמשוער לאור העובדה כי מדובר באדם מבוגר, הפנה לטפל בבעייתו בגיל מאוחר, כאשר 60% מהגברים באותו גיל סובלים מבעיות כאלה.
לסיכום, בית המשפט קבע כי חלק מנזקי התובע אינם בשל הטיפול הלקוי אלא תולדה של גילו ומצבו טרם הטיפול האמור ופסק פיצויים בשווי של 40,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין.
