רשלנות רפואית במתן תרופה - טיפול באנטיביוטיקה

דרגו את המאמר

טיפול תרופתי אומנם יכול לסייע להילחם במחלות השונות, אבל הוא כרוך בסכנה להופעת תופעות לוואי. תופעות הלוואי יכולות להיות זמניות או קבועות במקרים הגרועים יותר. בתביעה שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים, נטען כי טיפול תרופתי לתינוק בן 3 חודשים, גרם לחירשותו.

התובע נולד כאשר אימו הייתה בת 24, וזה היה ההיריון הראשון שלה. הלידה הייתה באמצעות ניתוח קיסרי דחוף, ולאחריו התובע היה מונשם במשך מספר דקות. במהלך אשפוזו בבית החולים קיבל טיפול תרופתי של GENTHAMICIN (גנטהמיצין). תרופה זו ידועה כבעלת תופעת לוואי העלולה לגרום לחירשות. ניתן לציין עוד כי מינון התרופות שקיבל התובע היה מינון גבוה יחסית, אבל עדיין בגדר הנורמה. בתום הטיפול לאחר לידתו, שוחרר התובע ממחלקת הטיפול הנמרץ.

לאחר שהתובע הגיע לגיל 3 חודשים, הוא אושפז בבית חולים במזרח ירושלים עקב חום גבוהה. כאשר נלקחו ממנו תרביות דם ושתן, התגלה כי התובע סובל מהתפרצותו של חיידק ה- E.COLI. חיידק זה ידוע ברגישותו לתרופת הגנטהמיצין, ולכן הוא טופל שוב על ידי התרופה, במשך 10 ימים. חצי שנה לאחר הטיפול התרופתי, התגלה כי התובע סובל מ"חירשות עצבית דו צדדית".

טענת התובע

טענת התובע הייתה שהחרשות ממנה הוא סובל נובעת מהטיפול הרשלני של הנתבעים. במשפט הוא טען כי לא בוצע ניטור התרופה במהלך אשפוזו, ובהינתן העובדה שהחירשות עלולה להיגרם מהטיפול בגנטהמיצין, אזי יש להסיק כי הנתבעים התרשלו ויש קשר סיבתי בין התרשלותם לנזקים מהם סובל התובע.

חוות דעתם של המומחים

המומחה מטעם התובעים טען כי במהלך הטיפול בתינוק, הנתבעים לא ביצעו נהלים שהם מקובלים. לטענתו, יש לבצע ניטור הטיפול לצורך זיהוי רמה רעילה של התרופה בדם. הדבר לא בוצע על אף שידוע כי התרופה יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך.

 

לטעמו, הטיפול בתרופה בדרך זו היה רשלני והוא חורג מהנהלים התקינים. למרות חוות דעת זו, המומחה הסכים כי המינון שקיבל התובע לא היה גבוהה משמעותית מהמקובל. נוסף לכך, המומחה לא הצליח להצביע על אסמכתא ספרותית שמחייבת ביצוע נטור תוך כדי הטיפול בתרופה.

על פי חוות הדעת מטעם הנתבעים, הטיפול בתרופה היה נכון במקרה זה, שכן חיידקי ה- E.COLI רגישים לתרופת הגנטהמיצין. כמו כן, מהעיון בתיק הרפואי של התובע, עולה כי התגובה לתרופה הייתה טובה. מכאן המומחה הסיק, כי המשך הטיפול התרופתי במשך 10 ימים היה החלטה נכונה.

 

לגבי חובת הניטור ציין המומחה, כי יש חוקרים שסבורים שניטור רמת התרופה בדם נדרש רק אצל אוכלוסיות מיוחדות. הוא ציין מחקר שנערך ובו מצאו כי ניטור התרופה במהלך הטיפול לא מצליח לנבא את מידת הרעילות. אם לא די בכך, המומחה מטעם הנתבעים הצביע על כך שתפקוד הכליות אצל התובע היה תקין בזמן הטיפול התרופתי, כמו גם לאחריו. על כן, לא היה צורך לבצע בדיקת שמיעה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט מגיע למסקנה כי על פי העדויות, לא הייתה קיימת חובה לבצע ניטור או בדיקת שמיעה, במהלך 10 ימי הטיפול בתרופה. על כן, השימוש בגנטהמיצין במקרה זה לא היה רשלני. ניתן היה לסיים את הדיון כבר בשלב הזה אבל בית המשפט המשיך ובחן את שאלת הקשר הסיבתי.

הקשר הסיבתי

ליקוי שמיעתי עקב השימוש בתרופה, מופיע בסמוך למועד נטילתה. במקרה זה, התובעים לא הצליחו להראות מתי התחילה להתפתח לקות השמיעה אצל התובע. הנתבעים טענו כי התובע סבל מליקוי שמיעתי כבר מיום לידתי. הנתבעים מצביעים על כך שהתובע סבל ממומים מולדים מרגע לידתי, ולמומים הללו יש קשר סיבתי ישיר לליקוי השמיעה של התובע. בית המשפט השתכנע כי לא מתקיים במקרה זה קשר סיבתי, גם אם ההתרשלות הייתה מוכחת.

לסיכום,

 

בתביעות של רשלנות רפואית, ובמיוחד תביעות שנוגעות להחלטה על טיפול מסוים, יש צורך להוכיח כי הטיפול שניתן חורג מסטנדרט ההתנהגות המקובל. גם כאשר יש מחלוקת בספרות המקצועית לגבי אופן הטיפול, נראה כי לא ניתן יהיה לראות בהתנהגות מסוימת כרשלנית, כל עוד היא נתמכת על ידי הספרות המקצועית והפרקטיקה הנוהגת.

 

במקרה זה, הוכח בפני בית המשפט כי ההחלטה לטפל במחלת ה- E.Coli על ידי השימוש בתרופת הגנטהומיצין הייתה החלטה נכונה, ודרך הטיפול עצמה הייתה סבירה. זאת למרות שלא בוצע ניטור רמת התרופה בדם, כפי שממליצים חלק מהרופאים. התביעה נדחתה.