רשלנות רפואית בטיפול במרפאת קופת חולים

דרגו את המאמר

בפס"ד, אשר ניתן ע"י שופטת בימ"ש השלום בחיפה, חנה לפין הראל , בה קבלה תביעתה של תובעת , צעירה בת 25, סטודנטית למשפטים, כנגד קופ"ח הכללית ואחות אשר עבדה בשרותה, עקב ארוע נפילה על משקוף שגרם חתך עמוק בפנים ונזק לצמיתות ,ואשר ארע במהלך טפול להוצאת תפרים במרפאת הקופה, בהיותה בת 14 שנים. השופטת קבעה כי שתי הנתבעות התרשלו בהתנהגותן כלפי התובעת והפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן ומכאן אחראיות לנזקיה, והטילה על קופ"ח לפצותה בסך כולל של  100,000 ₪ , בתוספת שכ"ט עו"ד.

נסיבות העניינים:

התובעת בלווית אמה פנו למרפאת קופת חולים הכללית הנמצאת בסניף קופ"ח יוליוס ברגר בנווה שאנן בחיפה. הנתבעת 2 אשר אותה עת היתה אחות בסניף, טפלה בתובעת.

במהלך טיפול להוצאת תפרים מגבה , לאחר ניתוח להסרת נקודות חן, נפלה התובעת על משקוף ונחבלה בפניה וכתוצאה מכך נגרם לה חתך עמוק בשפתה העליונה מצד שמאל וניתוק השריר. בבי"ח רמב"ם בחיפה, אליו הובאה התובעת, טופלה על ידי תפירת החתך בהרדמה מקומית,  במהלכו נתפרו הן  רירית הפה, הן השריר והן השפה.

השופטת לפין הראל ציינה כי אדם בא לקבל טיפול רפואי לו הוא זכאי כדין ויוצא פצוע, חבול ונכה ואין זה צודק ואין זה נכון, כי אדם כזה יצא וידיו על ראשו כאשר אין בו כל אשם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטין.  עצם נפילתה של התובעת כאשר האחות הפנתה מבטה ממנה, ולמעשה הפנתה אליה את גבה, על פי גרסת האחות עצמה,  מהווה רשלנת רפואית והתנהגות רשלנית, אשר איננה מצופה מאחות כה מנוסה וותיקה  והבהירה כי הפרקטיקה המקובלת, האומרת כי יש לטפל באדם בכלל ובהוצאת תפרים בפרט כאשר אדם נמצא במצב ישיבה או שכיבה, נובעת בין השאר מהחשש לעילפון או חולשה, או נפילה.

השופטת ציינה כי המטפל חייב להיות בקשר עין עם המטופל, במיוחד כשקיימת אפשרות גם אם היא רחוקה, כי המטופל יתעלף או יחלש עקב הטיפולים וכי יש להניח כי לו היתה האחות מבחינה בתחילת נפילתה של התובעת, היתה עוצרת אותה והתאונה על תוצאותיה היתה נמנעת. משסובבה אליה את גבה, לא יכלה להבחין מה קורה לתובעת. עוד הוסיפה כי מצופה היה, כי הנתבעות תדאגנה כל אחת בתחומה ליצור מרחב ומקום - מתקני טפול הולמים -בהם לא יתכן כי תתרחש תאונה מסוג זה, דבר שלא ארע במקרה הנדון.

אשר לנזקיה של התובעת קבעה השופטת כי הצלקת שנגרמה לה בעקבות הארוע נראית לעין, העיוות בפה אף הוא נראה לעין ואי אפשר להתעלם ממנו וכי לא יהיה זה מופרך לומר, כי מראה פניה של התובעת יהיה בין השיקולים שישקלו גורמים מסויימים כאשר יחליטו אם להעסיקה אם לאו בעתיד. היא קבעה כי היא מעדיפה את חוו"ד המומחה מטעם התובעת אשר קבע לה 10% נכות בגין הפגיעה, וכאמור החליטה להטיל על קופ"ח את הפצוי כמפורט לעיל.

השופטת לפין הראל הבהירה כי לטעמה יש פגיעה קשה בפרטיותה של התובעת, נערה בת 14 הנדרשת להרים את חולצתה כאשר נמצא אדם זר גם אם הוא ילד בחדר. עובדה זו כנראה לא העלתה ולא הורידה לא לאחות הנתבעת ולא לרופאה המטפלת וכי התרשמה מכך , כי פרטיות האדם בכלל והתובעת בפרט לא היו בראש מעייניהן לא של האחות ולא של הרופאה, וכנראה לאור תגובתה של האחרונה (במהלך המשפט)  היה זה רגיל שמטפלים בילדים ב"צוותא.

ת.א. 21276/05 ניתן 18.3.08