האם רשלנות רפואית בגין אבחון מחלת קרוהן במקום דלקת תוספתן?

דרגו את המאמר

האם רשלנות רפואית באבחון דלקת תוספתן?

תביעות רשלנות נפוצות ביותר, מתרחשות בשל מקרים של רשלנות רפואית. מעצם טבעה, רשלנות בתחום הרפואה עלולה לגרום לנזקים רבים אצל מי שקיבל טיפול מוטעה או לקוי. קו הגבול שעובר בין טעות שהיא סבירה בנסיבות העניין, ורשלנות, אינו ברור תמיד. טעויות מתרחשות תמיד, וסביר להניח שימשיכו להתרחש. על קו גבול זה שמנחה את בית המשפט, ניתן ללמוד מהתביעה שהונחה לפתחו של בית משפט השלום בקריות.

התובע סבל מכאבי בטן, עוד משנת 1992. הנתבע במקרה זה הינו רופא המשפחה של התובע. במהלך שנת 92, התובע עבר סדרת בדיקות ארוכה מאוד וכל הבדיקות נמצאו תקינות. לכל אורך הטיפול הרפואי, רופא המשפחה סבר כי התובע סובל ממחלת קרוהן. רק בשנת 1995, בעקבות הבדיקה של המעי הגס, הימצאותה של מחלת קרוהן נשללה.+

לאחר קבלת התוצאות הללו, התובע הופנה למחלקה הכירורגית ושם נותח בתוספתן. על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר חצי שנה מהניתוח הוא נאלץ לעבור עוד ניתוח בשל "חסימת מעיים מלאה". לטענת התובע, החסימה התרחשה בשל האיחור באבחון המחלה ממנה הוא סבל. התובע תבע את רופא המשפחה וקופת החולים בשל כך שהתרשלו באבחון מחלת התוספתן ממנה סבל, תוך כדי שהם "מקובעים מחשבתית" לכך שהוא לוקה במחלת קרוהן. .

תהליך אבחון המחלה

ראשית, צריך להבין את ההבדלים בין סוגי המחלות. הנחת העבודה שהנחתה את רופא המשפחה לאורך תקופה ארוכה, הייתה שהתובע סובל ממחלת קרוהן. לעומת זאת, התברר כי התובע סבל ממחלה בתוספתן. מחלת קרוהן - "מחלה דלקתית כרונית, היכולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול, אך ממוקמת לרוב בקטע הסופי של המעי הדק". דלקת תוספתן - "דלקת חריפה של התוספתן, כאשר הסימן העיקרי שלה זה כאבי בטן".

על פי העבר הרפואי של התובע, הוא סבל מתסמונת המעי הרגיז. בית המשפט קבע כי עובדה זו, בתוספת תלונותיו על כאבי הבטן, הייתה יכולה להביא למסקנה סבירה כי האחרון סובל ממחלת קרוהן. התובע עבר תהליך אבחון מקיף ביותר, שבמהלכו לא נשללה מחלת קרוהן, או נמצאה מחלה אחרת. גם הגסטרולוג והכירורג שבדקו את התובע, סברו כי סימני המחלה של התובע מראים כי הוא חולה במחלת קרוהן.

האם הייתה התרשלות?

בית המשפט פסק כי צריך לבחון את המעשה או המחדל, לא על סמך הראייה לאחור, כ"חכמים לאחר מעשה", אלא על פי נקודת מבטו של הרופא הממוצע בשעת המעשה. מניתוח עובדות המקרה, ברור היה כי רופא המשפחה טעה באבחון המחלה, אבל צריך לבחון האם הטעות באבחנה עולה לכדי רשלנות.

בפסק הדין נכתב כי נראה שלאור הבדיקות הרבות שבוצעו בתובע, האבחנה כי הוא סובל ממחלת קרוהן הייתה סבירה בנסיבות העניין. בית המשפט ציין כי המבחן להתרשלות אינו בתוצאה, אלא במאמץ שנעשה על מנת למנוע את ההתרשלות. נוסף לכך, על פי חוות הדעת הרפואיות שהוצגו בפני בית המשפט, נקבע כי דלקת התוספתן שהתפתחה אצל התובע לא הייתה בעלת סימנים אופייניים ידועים, ולכן הטעות באבחון הייתה סבירה בנסיבות העניין.

על פי עמדת בית המשפט, הוכח מתוך המסמכים הרפואיים וחוות הדעת שהוצגו בפניו, כי התסמינים שתוארו על ידי התובע היו כאלו שמאפיינים את מחלת קרוהן, יתר על כן, התסמינים שהופיעו בתיקו הרפואי של התובע, הצביעו דווקא על סיכוי רב יותר להימצאות מחלת קרוהן, מאשר על הסיכוי לדלקת התוספתן. אבחנתו המקצועית של רופא המשפחה נתמכה על ידי שני רופאים מקצועיים.

על כן, בית המשפט קבע כי קשה לקבוע שהתנהלותו של רופא המשפחה עלתה לכדי רשלנות רפואית. הדברים תקפים אף ביתר שאת, לגבי רופא שמתנהל במסגרת הרפואה הציבורית. מכאן ניתן ללמוד אולי, כי אם הטעות הייתה מתרחשת במסגרת הרפואה הפרטית, סטנדרט הזהירות המצופה מרופא כזה, היה גבוה יותר. לסיכום, התביעה לרשלנות הרפואית של רופא המשפחה וקופת החולים נדחית. בית המשפט פסק כי התובע יישא בהוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.