רשלנות בטיפול של הסרת קעקוע בלייזר

דרגו את המאמר

צלקת לאחר הסרת קעקוע - פיצויים בעקבות רשלנות רפואית

הסרת קעקוע בהליך רפואי עלולה לגרום לצלקות ונזקים, הן בשל העובדה כי לא תמיד ניתן להסיר את הקעקוע לצמיתות, והן בגין אופי הטיפול עצמו. במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט, נטען כי הסרת קעקוע אשר בוצעה ב"רשלנות" הינה רשלנות רפואית המזכה בפיצויים. 

התובעת טופלה אצל הנתבעת בטיפול להסרת קעקוע שעל גבה. בגמר הטיפול, לא הוסר הקעקוע אלא הפך לצלקת בולטת במעט בגווני כחלחל ירקרק. בעקבות כשלון הטיפול, פנתה התובעת לרופא אחר שהציע לה ניתוח דו שלבי להסרת הקעקוע, ניתוח אותו דחתה התובעת.

טענות הצדדים

התובעת טענה כי הנתבעת טיפלה בה באופן רשלני בהתייחס לטיב, איכות ומשך הטיפולים. בנוסף, המטופלת טענה לתקיפה ורשלנות לאור הפרת חובת גילוי וללא קבלת "הסכמתה מדעת". הפרה זו נגרמה, לטענת התובעת, כאשר במהלך הטיפול היא קיבלה הבטחות מצד הנתבעת כי "הכול יהיה בסדר" והוחתמה על טופס הסכמה רק לאחר תחילת הטפולים.

התובעת ציינה כי רק במעמד זה הוסבר לה כי ייתכן והטיפול לא יצליח. לטענתה, לו היא הייתה יודעת על כך מראש, היא לא הייתה מתחילה בטיפולים. בעקבות חוות דעת מומחה, ויתרה התובעת על טענת הטיפול הרשלני והתמקדה בעוולת התקיפה. כמו כן, התובעת ביקשה להשיב את הכספים ששילמה בגין הטיפול.

הנתבעת הסבירה כי התובעת טופלה על פי הנוהל, לפיו בשלב הראשון אובחנה התובעת ונבדקה התאמתה לטיפול מבחינת רגישות ואופי הקעקוע עצמו. בשלב זה קיבלה התובעת את מלוא ההסבר על התהליך וכן הסבר על הסיכויים והסיכונים. בשלב השני נפגשה התובעת עם הרופא המטפל. הלה וידא כי התובעת קראה, הבינה וחתמה על טופסי ההסכמה טרם התחלת הטיפול עצמו. עם זאת, הנתבעת לא שללה או סתרה את גרסת התובעת בעניין אי קבלת הסבר והפרת חובת הגילוי בשלבים השונים.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הצליחה ואף לא ניסתה לסתור את גרסת התובעת שכן לא הביאה עדויות לכך שהושגה ההסכמה מדעת של התובעת. בעניין זה, ההלכה היא כי הימנעות מהבאת ראיה פועלת לרעת בעל הדין הנמנע מהבאת הראיה ומעלה חזקה כי לו ראיה זו הייתה מובאת, הייתה פועלת לרעתו.

בנוסף, מעיון בטפסים עליהם כן חתמה התובעת, עולה תמונה מדאיגה לגבי התנהלות הנתבעת. טפסים אלו לא תאמו את אופי הטיפולים, לא כללו הסכמה קונקרטית מצד התובעת ואף הוגשו לתובעת לחתימה באיחור ניכר לאחר תחילת הטיפול, בשלב בו הנזק היה בלתי הפיך. בית המשפט החליט כי מהתנהגות הנתבעת עולה כי הייתה יותר מודאגת מאי החתמת התובעת על הטפסים מאשר מילוי חובת הגילוי של הנתבעת על פי חוק.

הסכמה מדעת, מהי?

במקרה דנן, שני הצדדים הסכימו כי ההליך הנדון הוא בגדר הליך רפואי. על כן, הכלל הוא כי לא יבוצע טיפול רפואי באדם מבלי שהאחרון נתן לכך הסכמה מושכלת (בהסתמך על כל המידע הרלוונטי הדרוש לו לשם קבלת החלטה זו). המידע צריך לכלול את מהות והיקף הטיפול, סיכויים, סיכונים וטיפולים חלופיים. כלל זה הודגש בהלכות שונות והפרתו הינה בגדר עוולת התקיפה וטיפול רשלני.

על פי קביעתו של בית המשפט, החתמת התובעת על טופס הסכמה ותו לא אינה מספיקה לקיומה של "הסכמה מדעת". על הנתבעת היה להסביר בבירור לתובעת את הסיכויים והסיכונים מראש, הליך שהיה מונע מהתובעת את הנזק הרפואי והנפשי. כמו כן, נקבע כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים בהפרת חובת הגילוי והיידוע לבין קרות הנזק.

לבסוף,

בית המשפט קבע כי במקביל לעילת הפיצוי הנזיקי, עומדת לתובע זכות לפיצויים מכוח הדין החוזי בגין הפרת חובת תום הלב ומצג שווא מצד הנתבעת בעת קיום משא ומתן בין הצדדים, לקראת כריתת החוזה. הנתבעת היא שגרמה לתובעת להתקשר בחוזה כאשר הציגה לה תמונת שווא באשר למהות הטיפול ולכן זכאית התובעת לפיצוי גם בשל עילה זו, על מנת להחזירה למצב בו הייתה לו לא הייתה מתקשרת בחוזה.

לסיכום, בית המשפט קבע כי לתובעת דרגת נכות בשיעור של 5% עקב הטיפולים ופסק פיצוי בגין אב הנזק של כאב וסבל והורה לנתבעת להשיב לתובעת את סכום התמורה ששולם עבור הטיפולים. שווי הפיצוי היה 38,744 ₪ בתוספת אגרת משפט ושכר טרחה.