סיכויי תביעה נמוכים - האם תתקבל תביעה בגין רשלנות מקצועית של עו``ד?

דרגו את המאמר

תביעה נגד עורך דין בגין רשלנות מקצועית כאשר סביר שהתביעה הייתה נדחית

התובעת עתרה לחייב עורך דין אשר ייצג אותה בהליכי נזיקין כנגד אולם אירועים, בפיצויים בגין רשלנות מקצועית בעקבות ייצוגה הרשלני – לטענתה. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא פנתה לעורך הדין על מנת שייצג אותה בתביעה בגין נזקי גוף קשים שנגרמו לה כתוצאה מהחלקה במהלך חוג ריקודי עם באולם אירועים.

הנתבע הגיש בשמה של התובעת תביעה לבית משפט השלום. לטענת התובעת, בעקבות רשלנות מקצועית, נפלו סתירות של ממש בין עדותה בבית המשפט לבין תצהירה, ובשל סתירות אלו – נדחתה תביעתה. התובעת טענה כי ההליכים נסגרו בהסכם פשרה במסגרתו קיבלה 10,000 שקלים. לטענתה, במידה והתביעה הייתה מנוהלת כדבעי, היו פיצוייה גדולים באופן משמעותי מהסכום שניתן לה בסופו של היום.
 

      קראו עוד בתחום:

• האם התקיימו בין הצדדים יחסי עורך דין לקוח?
• פיצויים בגין רשלנות מקצועית של עורך דין בעסקת מקרקעין
• הפרת חוזה - האם אפשר להגיש תביעה כנגד עורך הדין?
• האם חברת ביטוח אשר שכרה עורך דין רשלן תפצה בגין רשלנות מקצועית?

עורך דין חייב כלפי לקוחו חובה חוזית וזאת מתוקף הסכם בין הצדדים להגיש שירותים של עריכת דין. שירות זה ניתן על ידי עורך הדין בתמורה לשכר הטרחה המשולם לו. אפשרות נוספת להטלת אחריות על עו"ד בגין רשלנותו היא עפ"י דיני הנזיקין הרגילים, כאשר בית המשפט בוחן את רשלנות עורך-הדין על פי שלוש שאלות: האם עורך הדין השתמש בכושר סביר? האם הופרה חובת הזהירות? והאם נגרמו ללקוח נזקים כתוצאה מהפרת חובת הזהירות?

למעשה, על מנת שתובע יוכל לזכות בתביעה כנגד בא כוחו, עליו להוכיח כי אלמלא רשלנותו של עורך הדין, הייתה התביעה מתקבלת או כי קיים יסוד להניח כי תוצאות ההליך היו שונות לטובתו. כמו כן, הלקוח צריך להוכיח מהו הנזק אשר נגרם לו בשל רשלנות עורך הדין.

התביעה המקורית לא הייתה מתקבלת - לא מדובר ברשלנות

במקרה דנן, השאלה העיקרית אשר עמדה במרכזו של ההליך בין התובעת לבין עורך דינה הייתה האם גורלה של התביעה היה אחר לולא הייצוג "הרשלני". הצדדים היו מודעים לכך כי בית המשפט נדרש למעשה להכריע בתביעה שלא הוכרעה בבית המשפט הקודם (לכל הפחות בנוגע לסיכויי התביעה). אי לכך, הצדדים הציגו ראיות בעד ונגד קבלת התביעה.

בית המשפט בחן את הראיות וקבע כי לו התביעה הייתה מוגשת בפניו, דינה היה להידחות. בפסק הדין נכתב כי התובעת לא הוכיחה שהנתבעים (האולם ומפעיליו) אשמים כלפיה בעוולת הרשלנות. לדוגמא, התובעת טענה בתחילה כי היא אינה יודעת מדוע נפלה, לאחר מכן טענה כי החליקה, ולבסוף סברה כי היא החליקה בגלל "טלק שפוזר על הרצפה".

טענות אלו לא נתמכו בראיות ולמעשה בית המשפט קבע כי לא הוכח שהרצפה הייתה חלקה באופן מיוחד ומסוכן. "אילו התובעת הייתה מחליקה בשל טלק שהיה במקום, סביר להניח כי היא הייתה שמה לב, לאחר נפילתה, כי ישנו טלק על הרצפה, שכן אילו פוזר טלק על הרצפה, היתה התובעת, מן הסתם, רואה טלק זה נשאר על בגדיה לאחר נפילתה על הרצפה", נכתב בפסק הדין.

ריקוד טומן בחובו סיכונים

"סביר להניח כי התביעה, לו הייתה מוגשת באופן זה בפני בית המשפט הקודם, הייתה נדחית", קבע השופט בפסק דינו. כמו כן, החלקה בזמן ריקוד איננה מעידה בהכרח על רשלנות מצד מארגני הריקודים. "ריקוד הינו סוג בילוי אשר ניתן להשוותו למעין ספורט אומנותי בו מזיז הרוקד רגליו, ידיו, ראשו וחלקים רבים מגופו", נכתב.

"החלקה או מעידה במהלך ריקוד הן מסוג הסיכונים השכיחים - כפי שסיכונים אלה שכיחים בכל פעילות ספורטיבית. המוטוריקה של הגוף בכלל ובעת ביצוע פעילות מן הסוג האמור בפרט, יכולה לגרום למעידות או החלקות, כאשר הנזק שנוצר, בד"כ, כתוצאה מהחלקה בעת ריקוד הוא נזק של מה בכך, אולם ייתכנו מקרים בהם נגרם לרוקד נזק חמור".

לסיכום, נקבע כי גם אם נפלה רשלנות בעבודתו של הנתבע או מי מטעמו (עורכי הדין במשרדו), לא הוכח קשר בין הנזקים הנטענים לבין רשלנות זו. התובעת לא הוכיחה כי סיכויי תביעתה היו גבוהים, ויתרה מכך – השופט אף הגדיר סיכויים אלו כנמוכים עד קלושים. אי לכך, התביעה נדחתה.