רשלנות במוסך המתקן מכוניות פורשה, האמנם?

דרגו את המאמר

תביעה בגין רשלנות מקצועית של מוסך המטפל במכוניות פורשה

בית המשפט השלום בפתח תקווה נדרש לבחון תביעה בגין רשלנות מקצועית של מוסך מוכר המטפל במכוניות פורשה. התובע, בעל מכונית פורשה משנת ייצור 2001, היה נוהג לטפל ברכבו במוסכה של הנתבעת. בפברואר 2006 הכניס התובע את הרכב לטיפול תקופתי אצל הנתבעת ובאותם העת עמד מד הקילומטראז' במכונית על 175,000 ק"מ.

הטיפול הסתיים כעבור מספר ימים והתובע נקרא למוסך על מנת לשחרר את רכבו. טרם שיחרר התובע את הרכב, נמסר לו על ידי אחד מעובדי המוסך כי בעת נסיעת המבחן נשמע סוג של רעש ממנוע הרכב. התובע טען כי נאמר לו שאין הצדקה לפתוח את המנוע ואין מניעה לנהוג ברכב.

למרות שעובדי המוסך המליצו להשאיר את הרכב לבדיקה, התובע סירב ושחרר את הרכב. כעבור חמישה ימים, בעוד התובע נוסע ברכב לביתו, נשמע לפתע רעש חזק מהמנוע והרכב שבק חיים. התובע פינה את הרכב למוסך וכעבור יומיים הודיעו לו עובדי הנתבעת כי המנוע כשל ויש להחליפו.

      קראו עוד בתחום:

• רשלנות מקצועית של עורך דין בגין גביית שכר טרחה למרות מחיקת תביעה[\
• ניסיון להטיל אחריות על בית השקעות לאחר רשלנות של סוכן פנסיוני
• האם רשלנות שופט גרמה לכך שהתובע ייפגע מבחינה כלכלית?
• גניבת רכב ממוסך - תשלום פיצויים

הנתבעת הציעה לתובע להתקין ברכב מנוע משופץ בעלות של 70,000 שקלים והאחרון סירב. למעשה, בחר הוא במנוע משומש בעלות של 46,600 שקלים והתקנה בסך 7,500 שקלים נוספים. לאחר ההחלפה, נלקחו מהמוסך על ידי התובע גם הרכב וגם המנוע שכשל.

מנוע זה נמסר ליבואן המנוע המשומש וזאת כחלק מעסקת הרכש. סמוך לאחר החלפת המנוע, שיגר התובע מכתב תלונה לנתבעת ובו טען כי הכשל במנוע נבע כתוצאה מרשלנות מקצועית של עובדי הנתבעת. הנתבעת דחתה את טענותיו והאחרון החליט לפנות לערכאות המשפטיות.

חוות דעת של מומחה שלא בדק את מנוע הרכב שכשל

יצוין כי התובע צירף לתביעתו חוות דעת של מומחה מטעמו ובעקבות חוות דעת זו התבקשה הנתבעת להציג חוות דעת של מומחה מצידה. הנתבעת ביקשה להעמיד לרשותה את המנוע שכשל אך התובע מסר שהמנוע איננו נמצא ברשותו. מכאן התברר כי חוות הדעת המקצועית של התובע לא הסתמכה על המנוע שכשל, הלכה למעשה.

בית המשפט קבע כי דין תביעתו של התובע בגין רשלנות מקצועית להידחות. בפסק הדין נכתב כי גם אם ניתן היה לקבל את טענות התובע לכך שהוא מאמין כי המנוע כשל בשל התרשלות הנתבעת בטיפול, אין די באמנותו זו בכדי להביא לקבלת התביעה.

השופטת ציינה כי אין להחיל את הוראות הכלל הדבר מדבר בעד עצמו במקרה דנן. סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הקובע כי יש להעביר את נטל ההוכחה בגין רשלנות לנתבע, טומן בחובו עמידה בשלושה תנאים – לתובע לא היתה (ולא יכולה הייתה להיות) ידיעה בנוגע לנסיבות שהובילו לאירוע, הנזק אשר נגרם לרכב היה ע"י נכס בשליטתו המלאה של הנתבעת, ואירוע המקרה התיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם מסקנה שננקטה זהירות באופן סביר מצידה.

לא הובררה סיבת הכשל במנוע

ראשית, בית המשפט קבע כי לא הייתה כל מניעה מהתובע לברר מה הייתה סיבת הכשל במנוע. התובע יכול היה להפנות מומחה מטעמו לבדוק את המנוע. עם זאת, האחרון לא עשה זאת ואף הוציא מחזקתו את המנוע הכושל. שנית, המנוע כשל כאשר היה בחזקתו של התובע ולאחר שהאחרון עשה בו שימוש לאורך כברת דרך.

שלישית, עסקינן במכונית אשר מאחוריה כבר 175,000 ק"מ והיא נרכשה מצד שלישי שעשה בה שימוש לאורך 120,000 ק"מ. "אין להוציא מהכלל אפשרות לכך שבלאי מואץ ברכב, או פגם אחר במכונית, גרמו לכשל המנועי", נכתב בפסק הדין, "יתרה מכך, מסמכים אשר הוצגו בפני בית המשפט הוכיחו כי התובע לא הקפיד על טיפול תקופתי כנדרש".

לסיכום, התובע לא הציג בפני בית המשפט הוכחה מספקת לכך שהנתבעת התרשלה בטיפול ברכב ובכך נגרם למנוע נזק בלתי הפיך. השופטת הוסיפה כי אין די בקיום סמיכות זמנים בין הכשל המנועי לבין הטיפול במוסך כדי ליצוק תוכן לטענה בדבר רשלנות.