רשלנות רפואית- אי מעקב רפואי אחרי תוצאות בדיקות

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

רשלנות רפואית: מעקב רפואי

החובה לעקוב אחר תוצאות בדיקות

בשורה של פסקי דין נדונה השאלה מהי חובתו של רופא לעקוב אחר תוצאות בדיקות. כפי שאפרט, פסקי דין אלו דנו במקרים בהם התוצאות נמסרו לחולה עצמו, או לרופא אחר (ולא לרופא שביקש את הבדיקה), או שהחולה כלל לא ביצע את הבדיקה. בכל המקרים הללו נקבע כי על הרופא לעקוב אחר תוצאות הבדיקות, וכי כיום, בעידן המחשוב, אין קושי מיוחד לעשות זאת.

כך, קבע לעניין זה כב’ השופט יצחק אנגלרד בע"א לאה טייג נ’ ד"ר ארנסטו גלזר, שם היה מדובר במטופלת שביצעה בדיקה, קיבלה את העתקי התשובות לידיה, ובשל, ככל הנראה, אי הבנה, לא הביאה את הממצאים לרופא, ולכן לא טופלה:

"לטעמי, הנוהל של מסירת כל עותקי המימצאים לידי החולה, כדי שהלה ימסור אותם לידי הרופא המטפל, הוא בלתי תקין. כפי שעולה מחומר הראיות, הרי תוצאות הבדיקה הממוגרפית, שבוצעה על-ידי ד"ר רובין, נמסרו במישרין לרופא המטפל. אינני רואה כל סיבה מדוע לא ינהגו בדרך זו גם באשר למימצאים של בדיקת האולטרה-סאונד.

עובדה היא, כי על טופס המימצאים הופיעו שם המרפאה ושם הרופא המטפל, אשר הפנו את המערערת לבדיקת האולטרה-סאונד. כל שהיה על מכון הרנטגן לעשות הוא להעביר עותק אחד של המימצאים אל הרופא המטפל, ששמו וציון מקום עבודתו הופיעו על הטופס עצמו. במחדל זה אני רואה התרשלות מצד המשיבה 2. ההנחה הסבירה היא, כי לו היה הרופא המטפל מקבל את טופס המימצאים, הוא היה נוקט את הצעדים הדרושים להמשך הטיפול."

בת"א עזבון המנוחה מרים בנטל נ’ קופת חולים (לא פורסם), קבעה כב’ השופטת יהודית צור:
"מעבר לטיפול הרשלני במעקב, באיבחון ובבדיקות שנערכו למנוחה, הצטיירה בפני תמונה עגומה של חוסר תיאום והעדר נהלי עבודה מסודרים ומפורטים המסדירים את הקשר ואת העברת האינפורמציה המלאה בין הרופאים המקצועיים לרופא המשפחה.

במצב זה עשויים להיווצר מקרים של "נפילת" החולה "בין הכסאות" באופן שהעברת האינפורמציה הרפואית אודותיו לוקה בחסר ואין אף גורם רפואי המרכז בידיו את מלוא המידע והנתונים הרפואיים על החולה הנדרשים ורלבנטיים להערכה ואיבחון מצבו הרפואי והטיפול המיומן הנדרש לו."

על כך אמרו ד"ר עזי אזר ז"ל וד"ר אילנה נירנברג את הדברים הבאים (ד"ר עזי אזר וד"ר אילנה נירנברג, רשלנות רפואית:

"בתחום נהלי העבודה וארגון עבודת הרופאים במוסד רפואי, יש לבית המשפט יכולת פיקוח וביקורת מלאה. אין כאן כל הגבלה של ידע או של מומחיות רפואית הנמצאים בידי הרופאים וחסרים בידי בית המשפט. לפיכך, יכולת הביקורת היא מלאה, וחשיבותה רבה.... הנטייה להתערב גוברת ככל שאין מדובר בהתערבות באופן הטיפול הרפואי הממשי בחולה, אלא בשאלות בעלות גוון ניהולי, העוסקות בתיאום בין הרופאים, באופן הדיווח על תוצאות בדיקות ובנושאים קרובים."

השופטת צור חזרה על הדברים בת"א עזבון המנוח רון ארטו נ’ ד"ר יריב מלימובקה. באותו עניין רופאת העור שגילתה נגע על עורו של המנוח, הפנתה את המנוח לכירורג, אך לא עקבה אחר התוצאות. בית המשפט קבע:

"ככלל, ראוי היה שקופת חולים מכבי, שלה האחריות הכוללת לטיפולים הרפואיים הניתנים למבוטחים, תדאג לקיומם של נוהלים מסודרים שיבטיחו כי בנסיבות דומות לא ייווצר מצב בו חולה "יפול בין הכסאות" בטיפול הניתן לו על ידי רופאים מקצועיים שונים. חשוב אמנם להקפיד שלא להטיל על ציבור הרופאים מעמסה כבדה מידי העשויה לפגוע במהלך עבודתם היומיומית השוטפת ואכן ככלל אין לדרוש מרופא "לרוץ" ולאתר כל חולה וניתן יהיה להסתפק בהנחייה מסודרת של הרופא לחולה לגבי המשך הטיפול הנדרש לו. עם זאת, מן הראוי כי המוסד הרפואי שלו האחריות הכוללת לטיפול בחולה, יקבע מנגנון שיבטיח את שיתוף הפעולה הנדרש בין הרופאים המטפלים השונים באופן שהחולה יזכה לטיפול המיומן כמו גם המעקב הרפואי הנדרש והראוי.

 כך, למשל, ראוי לקבוע מנגנון מסודר שיבטיח כי רופא שמפנה את החולה לרופא מקצועי אחר, יביא בהפנייתו את כל המידע הרפואי הרלבנטי לידיעת הרופא האחר ואף ינחה את החולה אם עליו לשוב אליו לאחר הביקור אצל הרופא הנוסף. דברים אלה, הנכונים לגבי כל מוסד רפואי, מקבלים משנה חשיבות בנסיבות המקרה בפני כאשר מדובר בקופת חולים בה המבוטח פונה לעיתים ישירות אל רופא מקצועי וכאשר הוא רשאי לפנות למומחים רפואיים מתחומים שונים, לעיתים ללא כל תיאום ביניהם."
(הדגשה שלי – מ’ א’ ג’)

בע"פ אנדל נ. מ"י, עמד בית המשפט על הקושי לתחום את אחריותו של הרופא המטפל, כאשר מדובר בטיפול בחולה המאושפז בבית חולים, כאשר מטפלים בו מספר רופאים:

"מצד אחד, ברי שאין להטיל על כל רופא, שבשלב מסויים בדק חולה וטיפל בו, את החובה להמשיך לעקוב אחרי התפתחות מחלתו ולהעשות אחראי למצבו, גם כשהטיפול בו עבר לרופא או למחלקה אחרים, המופקדים על הטיפול בו. בדרך כלל, במקרה כזה די היה בכך שיעביר את האינפורמציה הרפואית הדרושה לרופא המטפל הבא אחריו, אם על-ידי רישום בכרטיס הרפואי ואם בדרך אחרת. מאידך גיסא, יתכן שיתקיימו מאפיינים מיוחדים לטיפול של רופא מסויים בחולה, אשר יצדיקו התעניינות ומעקב מצידו גם שעה שרופאים אחרים מטפלים בו"

כך, כאשר היה מדובר במטופלים שאינם מאושפזים שנשלחו לערוך בדיקות, או אפילו כאשר מספר רופאים טיפלו באותו מטופל בבית החולים. כלומר, באותם מקרים המטופלים היו מודעים לכך שעליהם לפנות לבצע בדיקות או לקבל טיפול אחר, או שהרופאים היו מודעים לכך שיש או יהיו רופאים נוספים בתמונה. גם אז, נקבע כי חובה על הרופא, לבדוק את הממצאים של בדיקות ששלח, וחובה על הגורם שביצע את הבדיקה לשלוח את התוצאות לרופא המטפל.

לסיכום,

לעיתים, יש להניח כי החולה כלל לא היה מודע לכך שנשלחה בדיקה. על כן חובה על הרופא לדאוג שהבדיקה בוצעה, ולקבל את התוצאות בפועל, ולא להניח הנחות שונות בעניין זה.