דחיית תביעה בגין רשלנות עורך דין בייצוג לאחר תאונת דרכים

דרגו את המאמר

דחיית תביעה נגד עורך דין וחיוב לקוח בהוצאות משפט בסך 100,000 שקלים

ת"א 8002-06

עורך דין חייב כלפי לקוחו בחובת הזהירות. מוטל על עורך הדין לנהוג כלפי הלקוח ביושר, מקצועיות, מיומנות, נאמנות וכיוצא בזה. הפרה של חובת הזהירות על ידי עורך דין עלולה להביא להגשת תביעה כנגד האחרון בגין רשלנות מקצועית. עם זאת, חשוב לדעת כי אנשים רבים נוטים להאשים, שלא בצדק, את עורך דינם בתבוסה המשפטית. יודגש כי לא כל הפסד במשפט הוא עילה להגשת תביעה בגין רשלנות מקצועית.

הדברים נאמרים ביתר שאת גם כאשר עורך הדין בוחר באסטרטגיה מסוימת אשר מתבררת כשגויה. דהיינו, טעות אינה רשלנות. להלן דוגמא לפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובמסגרתו נדחתה תביעה כנגד עורך דין, בגין רשלנות מקצועית, בסך של כ-10 מיליון שקלים. לא רק שבית המשפט קבע כי אין לקבל את התביעה, אלא נפסקו כנגד התובע הוצאות משפט משמעותיות בסך של 100,000 שקלים.

תביעה לאחר תאונת דרכים

הלקוח במקרה דנן הגיש תביעה כנגד עורך דינו לשעבר בגין רשלנות מקצועית בתביעת פיצויים. התובע טען כי עורך דינו צריך לפצותו בלא פחות מ-10 מיליון שקלים, וזאת משום שהוא פעל שלא בנאמנות ו/או במסירות. לא זו בלבד, התובע טען כי עורך הדין פעל בזדון כדי להכשיל את התיק וגרם לו להפסדים כספיים עצומים. לדבריו, עורך הדין פעל בחוסר מקצועיות, תוך כדי מעילה באמון הוא העלים והשמיד מסמכים מהותיים, לא זימן עדים נחוצים, ולא הגיש ראיות מהותיות אשר היו יכולות להטות את הכף באופן ברור לטובתו.

      קראו עוד על רשלנות עורכי  דין:

• עורך דין אשר לא דאג לבטוחות בעסקת מקרקעין ישלם פיצויים בגין רשלנות
• רשלנות בייצוג בבית הדין לעבודה - רשלנות בעמידה בסדרי דין
• שורה של מחדלים בבית מהשפט ופסיקת הוצאות אישיות על עורך דין

מנגד, הנתבע טען כי טענותיו של הלקוח לא הוכחו וגם אם ניתן היה להוכיח אותן, הרי לא התקיים קשר סיבתי בין הטענות לבין החלטתו של בית המשפט. לחילופין, עורך הדין טען כי למרשו היה אשם תורם של מאה אחוזים, וזאת משום שהוא סירב להסכים להצעת הסכם פשרה למרות שנאמר לו באופן ברור כי סיכויי תביעתו נמוכים ביותר. עורך הדין ציין כי הוא המליץ למרשו בחום לקבל את העסקה, אך זה האחרון לא שמע בקולו וסופו ש"שילם את המחיר".

יש לציין כי התובע, אשר ככל הנראה איבד את אמונו ב"עורכי דין", הגיעה לתביעה דנן כשהוא אינו מיוצג. השופט, משה דרורי, הצר על כך שהתובע לא היה מיוצג על ידי עורך דין בהליך אשר עסק ברשלנות המקצועית הלכאורית. השופט הוסיף כי התעקשותו של התובע בעניין זה הביאה לכך שהאחרון לא עמד בדרישות שונות בנוגע לסדרי הדין וראיות. לגופו של עניין, נקבע כי התובע לא השכיל להרים את הנטל הדרוש להוכיח את תביעתו ברמה הדרושה במשפט האזרחי.

חלק ניכר מטענותיו של התובע, קבע השופט, לא היה מבוסס על עילות משפטיות או חוקיות. בניגוד לכך, השופט קבע כי הנתבע פעל במסירות ראויה וסבירה ולא חסך מאמצים לסייע לתובע לקדם מטרותיו. יתרה מכך, השופט קבע כי גם התובע היה מצליח להוכיח טענות בדבר רשלנות לכאורה, הרי שניתן היה לפסוק כנגדו אשם תורם בשיעור של 100% בשל אי קבלת הסכם הפשרה חרף ההסברים שניתנו לו אודות סיכויי התביעה הנמוכים. בעקבות שיעור התביעה המשמעותי, בית המשפט הטיל על התובע הוצאות משפט בסך 100,000 שקלים.