רשלנות מקצועית של יועצי השקעות בבנק הפועלים

דרגו את המאמר

רשלנות יועצי השקעות בבנק פועלים

ע"א 36197-09-11

יועצי השקעות ומנהלי תיקי השקעות חייבים כלפי לקוחותיהם בחובות זהירות שונות. בין השאר, מוטל עליהם להתאים ללקוח את השירות הניתן לו. חובה זו הינה אחת מהחובות החשובות המונחות על כתפיו של בעל רישיון לעיסוק בניירות ערך. בית המשפט המחוזי נתן לאחרונה חיזוק לתפיסה זו במסגרת ע"א 36197-09-11.

פסק הדין הנ"ל, אשר ניתן בבית המשפט המחוזי (וביטל פסק דין שניתן בבית המשפט השלום), הכיר ברשלנות מקצועית מצד יועצי בנק הפועלים במתן המלצות ללקוחותיהם. נקבע כי המשיבים הפרו את חובתם להעניק ללקוחות שירות המתאים להם. הלקוחות במקרה דנן רכשו אגרות חוב של חברה ישראלית בשנת 2007, וזאת על פי המלצת יועצים מבנק הפועלים. אגרות החוב היו צמודות להלוואות שניתנו כנגד משכנתאות בארצות הברית.

      קראו עוד על רשלנות מקצועית:

• פיצויים לאדם שקיבל ייעוץ משפטי מטוען רבני שהציג עצמו כעורך דין
• מהו ביטוח אחריות מקצועית?
• חובה להגיד ללקוח על מתן ייעוץ בניהול השקעות אשר ניתן ללא רישיון
• ניסיון להטיל אחריות על בית השקעות לאחר רשלנות של סוכן פנסיוני

יועצי הבנק היו סבורים כי מדובר ב"השקעה סולידית" וזאת משום שאגרות החוב זכו למדרוג גבוה. בפועל, מדובר היה בהשקעה שהייתה רחוקה מלהיות בטוחה. אי לכך, ללקוחות נגרמו נזקים כלכליים שהיו תולדה של הייעוץ הרשלני.
 

משמעות פסק הדין

בית המשפט השלום לא מצא פגם בהתנהלות יועצי הבנק ותביעתם של הלקוחות בגין רשלנות מקצועית נדחתה. הלקוחות לא אמרו נואש והגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את הערעור. השופטים במחוזי - יצחק ענבר, שאול שוחט ויהודית שבח - קבעו כי יועצי הבנק הפרו את חובת התאמת השירות ללקוח ובכך באה לידי ביטוי רשלנותם.

פסק הדין הנ"ל מביא לידי ביטוי מספר נקודות תקדימיות מהותיות. ראשית, נקבע כי רשלנות מצד יועץ השקעות יכולה להתבטא כבר בהפרת חובת ההתאמה הבסיסית. "יועצי הבנק המליצו ללקוחות על אגרות חוב התלויות ברמת החזרי משכנתאות בארצות הברית, וזאת במקום להציע להם השקעה פשוטה יותר המבוססת על הערך הדולרי", נקבע בפסק הדין במחוזי. זאת ועוד, הודגש כי ניירות הערך היו חדשים לגמרי ולא הוכחה חסינותם ואמינותם. כמו כן, בית המשפט קבע כי טופס הייעוץ אשר נערך על ידי יועצי הבנק איננו אמת צרופה ויש לבחון אותו בהתאם לנסיבות המקרה.

במקרה דנן, הלקוחות ביקשו השקעה ברמת סיכון נמוכה אך יועצי הבנק מילאו בטופס את רמת הסיכון כ"נמוכה-בינונית". בנוסף, נדחו טענותיו של הבנק לכך שהכרה ברשלנות היועצים הייתה כ"חוכמה בדיעבד". בית המשפט קבע כי בדומה לתיקים העוסקים ברשלנות רפואית, בחינת הרשלנות צריכה להתמקד בבעל המקצוע ולא בלקוח. דהיינו, היות והיועצים מטעם בנק הפועלים היו בעלי הידע והניסיון, היה מקום להטיל עליהם חובה מוגברת כלפי לקוחותיהם.

יתרה מכך, הודגש כי יועצי הבנק לא גילו למערערים את מלוא הסיכונים אשר היו מפורטים בכריכת התשקיף של החברה (זאת למרות שעיון בכריכת התשקיף הייתה יכולה להפנות את תשומת הלב לסיכונים הטמונים בהשקעה במשכנתאות בארצות הברית). בית המשפט עמד על כך שיועצי הבנק לא הכירו את תוכנו של התשקיף, לא עיינו בו, וממילא הסיכונים הרשומים בו לא הוצגו בפני הלקוחות. נקבע כי ההסתמכות על הערכת חברת המדרוג בלבד עלתה כדי רשלנות. יודגש כי בעקבות "התעשתותם" של יועצי הבנק בשלב מאוחר יותר, ומתן ייעוץ בדבר הצורך במכירת האג"ח, הלקוחות קיבלו פיצויים באופן חלקי בלבד.