תביעת רשלנות רפואית עקב מות העובר בחודש התשיעי להריון

דרגו את המאמר

רשלנות רפואית בלידה בגין אי התייעצות עם רופא מומחה בתורנות

 

התובעת במקרה זה היא אישה שהרתה לראשונה בגיל 25. גם לאחר השבוע ה-40 היא טרם הצליחה ללדת, ולכן הופנתה על ידי הרופא שביצע מעקב אחר ההיריון, לביצוע ניטור עוברי. לתובעת נמדד לחץ דם גבוהה משמעותית מהלחץ דם שנמדד לה בתקופת ההיריון, וכן נמדדה האטה ממושכת בדופק העובר במשך 35 דקות.

 

בגלל התוצאות החריגות, התובעת הופנתה לחדר מיון, שם טיפל בה רופא בשנת ההתמחות השנייה שלו. הרופא ביצע שתי בדיקות שיצאו תקינות, ביצע שיחת טלפון בה התייעץ עם מתמחה בשלב מתקדם יותר, ושחרר את התובעת לביתה למרות שלא התייעץ עם רופא המומחה שהיה בבית החולים. למחרת, התובעת הרגישה בהיעדר תנועות אצל העובר. היא פנתה לבית החולים ושם התברר כי העובר מת.

חוות הדעת של המומחים

המומחה מטעם התובעים טען כי הרופא שקיבל את התובעת לבית החולים היה צריך לשים לב לשלושה נתונים משמעותיים, שהיו צריכים להוות תמרורי אזהרה במקרה זה. א- לחץ הדם של התובעת עלה משמעותית. ב- האטה ממושכת בקצב פעימות הלב של העובר. ג- נתון משבוע 34 ולפיו היקף הבטן של התובעת קטן בשבועיים מיתר מידותיו העובר.

 

הנתונים הללו בתוספת לעובדה שהיה זה ההיריון הראשון של התובעת, היו צריכים להביא רופא סביר בנסיבות העניין, לביצוע ניתוח ליילוד העובר. הרופא המומחה מטעם הנתבעים אומנם טען כי אין במקרה זה רשלנות רפואית, אולם בחקירתו הנגדית טען כי היה מקום לביצוע בדיקות נוספות שלא נעשו.

האם הייתה התרשלות?

בית המשפט חזר על ההלכה לפיה בחינת ההתרשלות נעשית בהשוואה להתנהגות המצופה מרופא בשר ודם. יש להימנע מבחינת האירועים מנקודת מבט של "חכמים לאחר מעשה", וכן שלא כל כישלון או תקלה מהווים רשלנות. למרות זאת, בית המשפט קובע כי מכלול השיקולים היה צריך לחייב את הרופא לאשפז את התובעת או לבצע בדיקות נוספות.

 

המסקנה הינה ששיקול הדעת של הרופא היה בלתי סביר ותוך התעלמות מהסיכונים הכרוכים בכך. רופא סביר לא צריך רק להסיק את המסקנות הנכונות בהתאם למידע שיש בפניו, אלא גם לחתור להשגתו של מידע נוסף במקרה של עמימות.

 

במקרים בהם מתעורר חשש לסיכון, יש להפנות לבדיקות נוספות. משקל נכבד ניתן לעובדה שהרופא לא התייעץ עם רופאה בכירה יותר שהייתה באותה המשמרת. נכון שהרופא התייעץ טלפונית עם רופא בכיר יותר אבל הדבר לא יכול להוות תחליף להתייעצות עם רופא כאשר הנתונים מופיעים בפניו. גם המומחה מטעם הנתבעים טען כי במחלקה שלו, ההחלטה הסופית על שחרור צריכה להתקבל על ידי הרופא הבכיר בתורנות.
 

רשלנות תורמת

הנתבעים טענו כי במקרה זה מתקיימת רשלנות תורמת מצידה של התובעת. לטענתם, הנתבעת לא פנתה לחדר המיון בשעות הצהריים, כאשר לא חשה בתנועות העובר, אלא רק בשעות הערב. למרות טענה זו, בית המשפט התרשם כי אין כל הוראת הריון שאוסרת על התובעת לצאת מהבית. נכון שאולי בדיעבד התובעת הייתה צריכה להיות זהירה יותר, אבל לאור העובדה שזהו ההיריון הראשון של התובעת, לא נראה כי התנהגות זו מהווה רשלנות.

גובה הנזק

במקרים של מות העובר, בדרך כלל מדובר בנזקים שאינם מהווים נזקי גוף. כלומר, הנזק שנגרם לתובע הינו נזק לא ממוני, נזק שאין באמת דרך נכונה לכמת אותו בכסף. במצבים אלו, בית המשפט צריך לשקול את נסיבותיו הספציפיות של המקרה. התובעת במקרה זה התאוששה והביאה לעולם שלושה ילדים נוספים.

 

אומנם האירוע הקשה השפיע עליה לרעה, אבל נראה כי היא ממשיכה היום בחייה. על כן, נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובעת 250,000 ₪ פיצוי על כאב וסבל. אומנם התובעים ביקשו סכומים גבוהים יותר בהסתמך על פסקי דין אחרים, אבל פסקי הדין הללו התייחסו למקרים בהם התובעים לא הצליחו לשקם את עצמם לאחר האירועים.

קיצור תוחלת החיים של העובר

התובעים ניסו לתבוע פיצוי בשמו של העובר, על קיצור תוחלת החיים. בית המשפט דחה טענה זו בשל הנימוק כי זכותו של העובר קמה רק כאשר הוא נהיה אדם, ואילו במקרה זה, העובר מת לפני הלידה. על כן, לא ניתן לתבוע בגין רכיב זה.