פסק דין לא בוצע וקטינות נותרו במשמרתו של אב אלים
דרגו את המאמר |
|

המדינה לא העבירה קטינות מאב אלים – האם תשלם פיצויים?
האם המדינה אחראית לפצות שתי נשים הסובלות מנזקים נפשיים קשים וזאת בעקבות רשלנות מקצועית של שירותי הרווחה במשך למעלה מ-30 שנה? בית המשפט העליון קבע כי יש לענות על שאלה זו בחיוב. מדובר בתביעתן של שתי נשים כנגד המדינה וכנגד רשות מקומית בצפון.
התובעות טענו כי לפני 35 שנה ניתן עבורן פסק דין אשר הורה כי הן יוצאו מרשותו של אביהן בעקבות התעללות. המדינה ושירותי הרווחה התרשלו בביצוע פסק הדין ובמשך שנים התעלל האב בתובעות. הרשות המקומית והמדינה ניסו להתגונן בתחילה, אך בעקבות הערות השופטים והדיונים בפרשה הוחלט על סיום המקרה בדרך של פשרה.
קראו עוד בתחום:
- איחור בהגשת תביעת ביטוח והתיישנות - רשלנות עורך דין
- פיצויים לנוסעים בהפלגת נופש בגין רשלנות מקצועית של חברת הספנות
- אחריות המשטרה בנזיקין בגין אי מניעת פשע
- רשלנות חברה וגרימת נזקי גוף - אי מתן הדרכה בנוגע לשימוש במכונה
על פי הסכם הפרשה, המדינה תשלם לתובעות פיצויים בסך 660 אלף שקלים אשר יאפשרו להם לקבל טיפולים בגין הנזקים הקשים שנגרמו להן. גורמים משפטיים מסרו לאתר מעריב, בו התפרסמה הידיעה, כי מדובר ככל הנראה באחד ממקרי ההזנחה הקשים ביותר בתולדות המדינה.
אנשי שירות הרווחה מכים על חטא
יודגש כי אפילו אנשי שירות הרווחה אשר בזמנו היו מעורבים בטיפול במשפחה הביעו צער בגין "השגיאה החמורה" והודו כי אי הידיעה – כטענתם – בדבר הוראות בית המשפט הביאה לפגיעה קשה בתובעות. התובעות טענו כי המועצה המקומית ורשויות הרווחה ידעו לאורך השנים על מצבן הקשה וכן נערכו בביתן ביקורים ופגישות. כמו כן, בעת הליכי הגירושין בין אביהן לאימן, ביקש בית המשפט כי תוצג בפניו חוות דעת מקצועית מטעם פסיכולוג אשר יעריך את המצב בבית.
התובעות טענו כי הפסיכולוג קבע באופן חד משמעי כי האב סובל מהפרעה נפשית, פועל מלחצים נפשיים חולניים ואיננו מסוגל לשפוט את המציאות באופן נכון. הפסיכולוג המליץ בחוות דעתו על הוצאתן המיידית של הקטינות מן הבית. בית המשפט קיבל את חוות הדעת כלשונה והורה כבר שנת 1975 על העברת הקטינות מרשות הוריהן לרשות המדינה.
עם זאת, פסק דין זה לא קוים. הילדות נותרו לחיות בבית, חשופות לפגיעות חמורות והתעללות קשה. רק לאחר 20 שנה התברר לילדות כי בית המשפט הורה על העברתן מהבית כבר בשנת 75. האחות אשר מצאה את חוות הדעת החלה לברר מה אירע במשפט הגירושין וגילתה לתדהמתה כי ניתן היה לשנות את חייהן מקצה לקצה.
בשנת 2006 דחה בית המשפט המחוזי את תביעתן של הקטינות מחמת התיישנות. התובעות לא התייאשו והגישו ערעור על כך לבית המשפט העליון. במהלך הדיונים בערעור הצליחו השופטים לשכנע את המדינה והתובעות להגיע לפשרה. באופן תקדימי הסכימו גורמי רווחה אשר היו מעורבים בתיק לפני 35 שנה להכות על חטא ולהודות בטעות.